נשים המוטרדות מינית נפגעות פגיעה נפשית קשה. ההטרדה גורמת להן תחושת השפלה, ירידה בערך העצמי ולעיתים יכולה להיגרם טראומה המגיעה עד כדי חוסר יכולת לתפקד. בשל הקושי להתמודד עם נושא זה, נרתעות קורבנותיה, גם כאשר הן נפגעות מאוד מן ההטרדה, להגיש תלונה רשמית נגד המטריד, שכן תלונה שכזו יש בצידה, לעיתים, מחיר כבד מדי.

כאשר אישה מוטרדת מינית  במסגרת יחסי מרות (בעבודה, בלימודים ועוד) הנזק גדול הרבה יותר, כי נוספים לו החששות של המוטרדת שאם תגיש תלונה, ייגרם נזק למעמדה בעבודה או שהתלונה אף תביא לפיטוריה. במסגרת הלימודים ייתכן מצב שהסטודנטית מוטרדת על-ידי מרצה, או מנחה או מתרגל שלה, שעתידה האקדמי תלוי בו, והיא אינה חופשייה לבחור אדם אחר להמשך לימודיה. חששות כאלה הם רק חלק ממכלול רחב של מניעים וחסמים:

• פעמים רבות המטריד הוא אחד העובדים הבכירים והמכובדים במקום העבודה. הגשת תלונה תוביל אותה בהכרח למצב של עימות מולו, כאשר הסמכות והכוח לצידו.
• קורבן ההטרדה חוששת שלא יאמינו לה, במיוחד אם המטריד יטען שהיא מעלילה עליו כי לא קידם אותה (או אמתלה אחרת).
• הגשת תלונה כרוכה בדרך כלל בחקירה מביכה על ידי הרשויות הממונות על אכיפת החוק במדינה או על-ידי גורמי משמעת במקום העבודה.
• קורבן ההטרדה חשה, בין היתר, בושה עמוקה, והגשת תלונה עלולה להביא לחשיפתה ולפרסום פרטים אישיים אודותיה בתקשורת, או במקום העבודה. כול זאת בניגוד מוחלט לרצונה.
• לא אחת נתקלת מוטרדת שהתלוננה גם בתגובה עוינת ופוגעת במקום העבודה, התנכלות מצד חבריו של המטריד, ובסופו של דבר היא אף עלולה לאבד את מקום עבודתה.
• תלונה על הטרדה מינית בעבודה עלולה לגרום גם למשבר בחיי המשפחה של המתלוננת.

ממקרים רבים של הטרדה מינית עלה שהמוטרדת הגיבה בדרך "מוזרה"; היא לא גילתה התנגדות, לא ביקשה העברה למחלקה אחרת, לא שיתפה אחרים בחוויותיה כמוטרדת ולא התפטרה.

לסוגייה זו מתייחסת ד"ר צביה זליגמן, פסיכולוגית קלינית בכירה, מנהלת מרכז  לטיפול בטראומה מינית במרכז הרפואי תל אביב על-שם סוראסקי (בי"ח איכילוב):

בהטרדה מינית ממושכת הנפגעות הופכות לאסירות הנתונות לשליטת תוקפיהן, ועל-כן אינן יכולות להימלט, לבחור או לשלוט במצב...
התוקף, מתוקף סמכותו ובאמצעות פיתוי, כוח והפחדה משעבד את קורבנו ומשיג את ציותה. אולם אין הוא מסתפק בציות פשוט; יש לו צורך נפשי להפוך אותה לקורבן מרצון, באופן שיצדיק את פשעיו ויטהר את מעשיו, ולשם כך הוא זקוק לאישורה של הקורבן. לכן הוא דורש ממנה בלי הרף נאמנות ללא גבול, הצהרות כבוד, הכרת תודה ואפילו אהבה.
התוקף אינו משתמש בדרך כלל בכוח פיזי על-מנת להכניע את קורבנו. הוא קודם כול מעניק לה זכויות יתר המוכיחות לה את כוחו הרב. כשהוא מתחיל לפגוע בה היא מופתעת, מתקשה להאמין... היא מנסה לפשפש במעשיה ולבדוק את כוונותיה ולעתים אף מאשימה את עצמה באשר קרה. ...לאט ובהדרגה היא גם מאבדת את האמון שלה בעצמה וביכולת שלה לפעול ולשנות את גורלה. אולם לא רק פחד מבקש התוקף לטעת בקורבנו, אלא גם הכרת טובה על כל הדברים הטובים "שהעניק" לה. הוא מכריח אותה להעמיד פנים שהיא אוהבת אותו, רוצה אותו, זקוקה לו. היא כה מאוכזבת מעצמה וכה פגועה מיחסו אליה שהיא מתחילה לראות בו מושיע שלה…
שיתוף פעולה וקשר לתוקפן הם חלק מניסיון הישרדות ותוצר של חיים תחת שיעבוד.

כך שאין להתייחס לקורבנות הטרדה מינית כבעלות רצון חופשי היכולות לפעול כרצונן ולהשפיע על גורלן. מרגע שבו נפרצו הגבולות היא לעתים קרובות נעשית משותקת ומשתתקת. לעיתים נדרש זמן רב מאוד עד שהקורבן להטרדה המינית מסוגלת לחשוף את החווייה ואף להגיש תלונה.

לגבי השאלה בדבר יחסי-מין בהסכמה, בפסק-דין של בית המשפט הארצי לעבודה מ-2008 נקבע כי לא תישמע טענה ליחסי מין בהסכמה, וכי יחסים כאלה אסורים בהתקיים יחסי מרות.