הסחר בנשים הוא תופעה גלובלית שמהווה חלק מתופעה רחבה יותר של  סחר בבני אדם. סחר בבני אדם קיים מראשית ההיסטוריה האנושית. נראה היה כי התקופה המודרנית על כל התמורות שחלו בה ביחס לזכויות אדם הביאה לצמצום משמעותי בהיקפו, אולם לא כך הדבר. התופעה ממשיכה להתקיים גם בימינו ואף מתגברת, תוך שינויים במגמות, ושינויים ביחס המספרי בין הקבוצות הנסחרות.

סחר בנשים כפי שהוא מוכר בימינו החל בסוף המאה ה-20  עם התגברות תהליכי הגלובליזציה, שהעמיקה את אי-השוויון בין מדינות מפותחות למדינות מתפתחות, והולידה את תופעת ההגירה לצורך פרנסה. הגלובליזציה מאפשרת גם ניידות מהירה יחסית בין מדינות.    

הגדרת סחר בבני-אדם
סחר בבני אדם מוגדר כביצוע כל גיוס, העברה, מתן מחסה או קבלה של אנשים לצורך ניצולם, בכל אמצעי, כולל שימוש בכוח, איום, כפייה, חטיפה, הונאה או רמייה. ניצול יכול להתבטא בהעסקה בזנות, העסקה בכפייה, עבדות או העסקה בתנאים דומים לעבדות, וכן בסחר באיברים להשתלה. הסוחרים רואים את האדם כחפץ עובר לסוחר, מפעילים בדרכים שונות שליטה על חייו ולרוב שוללים את חירותו. ברוב המקרים כיוון ההברחה הוא ממדינות עניות למדינות עשירות תוך ניצול חיי עוני והבטחה לחיי רווחה.

האו"ם קבע כי הסכמה של קורבן סחר לניצול לא תיחשב כהסכמה כל עוד היא מתקבלת תוך ניצול מעמדו הנחות של הקורבן.

סחר בבני אדם היא תופעה שקשה לאמוד את היקפה במספרים, הן בשל היותה תופעה גלובלית, והן בשל היותה לא חוקית ומתקיימת בהיחבא. אולם ברור שבין אם מדובר במאות אלפי אנשים שנסחרים מידי שנה, או במיליונים, מקובל על כל הארגונים העוסקים בתחום שחלקן של הנשים מכלל אוכלוסיית הנסחרים עולה על 80%.

למה דווקא נשים?

מעמדן החברתי הנמוך של נשים והשוק העולמי של צרכני זנות הופך את הנשים ל"סחורה" מועדפת. רוב הנשים נסחרות למטרות של זנות, חלקן לסחר באיברים, לפונדקאות וככוח עבודה זול.

סחר בנשים בישראל

סחר בנשים בישראל כפי שהוא מוכר היום, החל כנראה בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20. אחת הסיבות לכך היא התפרקותה של ברית המועצות לשעבר, שהביאה איתה שינויים כלכליים מרחיקי לכת במדינות אלה, התמוטטות של מערכות סוציאלית ושל רשתות חברתיות, לצד אדישות חברתית וחוסר התייחסות מצד הרשויות בישראל.

נתיבי הברחה: סוחרי הנשים מבריחים אותן לישראל בטיסות ישירות מארץ המוצא לנמל התעופה בן-גוריון, דרך הים באמצעות יאכטות פרטיות, אך עיקר ההברחה מתקיימת דרך "ארץ מעבר", מדינה שכנה, אליה הנשים מוטסות ומשם הן מוברחות לתוך שטח ישראל. הברחת הגבול עם מצריים הוא הנתיב השכיח ביותר.

מאפייני הנשים

מוצאן ממדינות חבר העמים, בעיקר מולדובה, אוקראינה, ביילרוס ואוזבקיסטן. רובן בשנות העשרים לחייהן, רווקות שגדלו אצל אם חד-הורית. ממוצע שנות ההשכלה שרכשו עומד על 11 שנות לימוד, רובן היו מובטלות בארצות מוצאן או שעבדו בתחומים של מתן שירותים.

נשים אלה מגויסות על ידי חברים ומכרים, באמצעות פרסום מודעות בעיתונים, באמצעות חברות כוח-אדם ועוד. לעיתים מוסבר לאשה שהעבודה היא בזנות ולעיתים מובטחת לה תעסוקה במלצרות, דוגמנות וכו'. תמיד הפיתוי מלווה בהבטחות לרווח כספי גבוה, תנאים טובים וזמן מוגבל. 
  
מצבן החברתי, הבריאותי והנפשי של הנשים

מעמדן הרשמי של נשים הנסחרות לישראל הוא של שוהות לא חוקיות. הן לא דוברות עברית ולא מכירות את התרבות. הן משועבדות לסרסור שמחרים מהן את דרכונן, לחלקן אין כל מסמכים מזהים או שהמסמכים הנמצאים בידיהן מזויפים. כך נמנעת מהן כל דרך להתלונן או לברוח מהחיים שנכפו עליהן. הן נדרשות לעבוד שעות רבות ביום, לעיתים עד 20 שעות. התמורה בעד עבודתן מזערית ולעיתים הן נדרשות להחזיר כסף זה לסרסור עבור העלות ששילם על הבאתן לארץ, או בשל כל גחמה אחרת העולה בדעתו של הסרסור ומוצגת על ידו כקנס.

לרוב נאסר עליהן לעזוב את בית הבושת, חלקן מוחזקות בתנאי כלא, מופעלות עליהן סנקציות של מניעת אוכל, והן חשופות לגילויים של אלימות פיזית מצד הסרסורים והלקוחות.

רבות מהן לוקות בדיכאון וחוות תגובות נפשיות של מצבים פוסט-טראומתיים. חלקן לא מקבלות כל טיפול רפואי. הן חשופות להידבקות במחלות ויראליות וזיהומיות, מחלות מין, הריונות לא רצויים והפלות חוזרות ונשנות.

מאפייני הסוחרים

קשה לאפיין את סוחרי הנשים. ניסיון לעשות זאת על סמך עדויות של נשים ותביעות שנדונו בבתי משפט מעלה פרופיל שאינו עשוי מקשה אחת. נראה שהמוצא של רבים מהם ממדינות חבר העמים. רובם גברים, אך יש גם נשים שפועלות יחד עם בני זוגם. רבים מהם פועלים כסרסורים במקביל לעבודה חוקית ומקובלת. עם השנים התאגדו סוחרי הנשים וחלקם החלו לפעול למען מיסוד הזנות בישראל.

מאפייני הלקוחות

הערכה לא רשמית גורסת ששוק הלקוחות בישראל מונה מאות אלפי גברים. קהל הלקוחות של הנשים הנסחרות רחב ומגוון וניתן לחלקו לשלוש קבוצות: עם הקבוצה הגדולה ביותר נמנים  ישראלים יהודים מכל קשת האמונה הדתית, ממגוון עיסוקים וקבוצות גיל. הקבוצה השנייה בגודלה כוללת  דוברי ערבית ובקבוצה הקטנה ביותר נמצאים עובדים זרים.

מדיניות הטיפול של הרשויות בישראל

לאורך שנות ה-90 של המאה העשרים הרשויות בישראל נמנעו מלהתמודד עם התופעה שהלכה והתגברה. חשיפת התופעה והדרישה לנקוט בצעדים חריפים נגדה הגיעה מארגונים לא ממשלתיים לקראת סוף שנות ה-90.  בשנת 2000 פרסם ארגון אמנסטי דו"ח על היקף התופעה בישראל וביקורת על התעלמות הרשויות.  בשנת 2001 החל משרד החוץ האמריקאי לקיים מעקב וביקורת על תופעת הסחר בבני אדם בעולם, ולפרסם דוחות על אודות התופעה, מגמותיה ואופן התמודדות המדינות השונות עם גילויי התופעה בשטח שבריבונותן. משרד החוץ האמריקאי דירג את המדינות על סמך הפעילות הממסדית הננקטת בהן למיגור התופעה. בדו"ח זה דורגה ישראל בדרגה השלישית והאחרונה, בה נכללות מדינות שאינן פועלות כלל למיגור התופעה. דוחות אלה, המתפרסמים מידי שנה, תרמו אף הם להנעת הרשויות לקידום הטיפול בתופעת הסחר. את הדוחות ניתן למצוא באתר משרד החוץ האמריקאי.

בדו"ח שפורסם בשנת 2003 קודמה ישראל לקבוצה השניה, והוגדרה כמדינה שעושה מאמצים להיאבק בתופעת הסחר. עם זאת נקבע כי היא עדיין לא עומדת בסטנדרטים המינימליים הנדרשים לעקירת התופעה מן השורש, אך עושה מאמצים ניכרים לעמוד בהם. משנה זו ואילך ישראל ממוקמת בדרגה השנייה, מלבד דו"ח 2006 בו ישראל קיבלה הזהרת דירוג, המציינת מועמדות לירידה לדרגה הנמוכה ביותר. בעקבות הביקורת הבינלאומית שהופנתה כלפי ישראל הוקמה ועדת חקירה פרלמנטארית בראשות ח"כ זהבה גלאון לבחינת התופעה של הסחר בבני אדם בישראל. מטרותיה היו:

1. להביא לשינוי בדימוין ותפיסתן של נשים קורבנות סחר, מעברייניות לקורבנות עבירה.
2. להחמיר ביחס לסוחרים ולסרסורים.

עבודת הוועדה, לצד פעילות נמרצת מצד ארגונים חברתיים, הצליחו להעלות את הנושא לסדר היום הציבורי ולהניע תהליך של שינוי ביחס הרשויות לעניין.

ועדת החקירה הפרלמנטארית הגישה דו"ח ביניים בדצמבר 2002, והמלצותיו מדגישות את היותה של עבירת הסחר בבני אדם פגיעה בכבוד האדם ובזכות הבסיסית לחירות;

הצעדים והפעילות שתוארו לעיל כללו גם תיקוני חקיקה;

שינויי חקיקה

1. תיקון 56 לחוק  העונשין, התשל"ז-1977, האוסר במפורש סחר בנשים למטרת זנות.

2. חוק למניעת סחר בבני-אדם (תיקוני חקיקה), התשס"ג-2003, הכולל: קביעת עונש מינימום למורשעים בסחר בבני אדם; זכות לסיוע משפטי מטעם המדינה לנפגעת עבירה; אפשרות למסור עדות של נפגעת עבירת סחר בהיעדרו של הנאשם; זירוז הליך גביית עדויות מקורבנות סחר, כדי  לאפשר להן לשוב במהירות לארץ מוצאן; אזרח או תושב ישראל שעבר עבירה של סחר בבני-אדם לשם זנות מחוץ לתחומי ישראל, יראה כמי שעבר את העבירה בישראל.

3. חוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות, התשס"ה-2005, מאפשר לרשויות האכיפה לסגור בתי בושת.

4. חוק איסור סחר בבני אדם (תיקוני חקיקה), התשס"ז-2006. החוק מרחיב את הגדרת הסחר וכולל גם סחר בבני אדם למטרות עבדות, עבודת כפייה, סחר באיברים ועוד. החוק קובע הסדר המאפשר נטילתם של כספי סוחרים ורכושם, וכן קובע שיש להקים קרן ייעודית שאליה יועברו כספי הסוחרים מהקנסות שבית המשפט יטיל עליהם. כספי הקרן ישמשו למאבק בתופעת הסחר, שיקום קורבנות, פיצוי קורבנות שלא קיבלו לידיהם את הפיצוי שפסק בית המשפט מהסוחר וכן הטלת חובה על שופטים לנמק את החלטתם אם קבעו שהסוחר לא נדרש לפצות את הקורבן.

5. חוק בתי-המשפט (תיקון – דיון בדן יחיד בעבירת סחר בבני-אדם לשם הבאתם למעשה זנות), התשנ"ח-2007, עבר בקריאה ראשונה במליאת הכנסת בדצמבר 2007. מטרת החוק לזרז את הליך הדיון בתביעות של סחר למטרות מין, ולאפשר דיון במעמד של שופט אחד.
בדו"ח המעקב של ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים בראשות חברת הכנסת זהבה גלאון, שפורסם בינואר 2006 - יישום מסקנות ועדת החקירה הפרלמנטרית למאבק בסחר בנשים, 2000-2004 – צוין כי רוב המלצות הוועדה מיושמות, וכי חלה התקדמות ניכרת במאבק הרשויות בתופעת הסחר בנשים בישראל.
ניתן לומר כי התחולל שינוי הן בתפיסה הציבורית של תופעת הסחר בנשים, והן בעוצמה ובאופן המאבק של רשויות אכיפת החוק. כמו כן בולטת העובדה, כי הנשים אשר הובאו לעסוק בזנות נתפסות היום כקורבנות ולא כעברייניות.
לדו"ח המלא:

טיפול פרקליטות המדינה:

לראשונה, בשנת 2002, בעקבות עבודתה של הוועדה הפרלמנטארית הוגדרו הנחיות מחמירות לטיפול בתופעה זו: הנחיות המיועדות להרחיב את טיפול המשטרה תוך מתן דגש לאכיפה; הנחיה להחלת פרשנות רחבה לסעיפי חוק הנוגעים לנושא; הנחיות להגשת ערעורים על הכרעות דין וגזרי דין לא מספקים; הגשת בקשות למעצר עד תום ההליכים לחשודים בעבירות סחר, וקיומן של הכשרות ייעודיות והתמקצעות של פרקליטות מחוז תל-אביב בטיפול בתביעות בתחום.

מתאמת בין-משרדית לטיפול בסחר בבני אדם

ב – 31.5.2006 מונתה רשמית עו"ד רחל
גרשוני לתפקיד המתאמת הבין-משרדית (תפקיד אותו מילאה בפועל כבר מסוף שנת 2001). המתאמת הבין משרדית מקיימת פעילות אינטנסיבית, המתואמת עם כלל משרדי הממשלה, יחידות הסמך והאירגונים החוץ-ממשלתיים העוסקים בתופעת הסחר בבני אדם. עבודתה כוללת פרסום חומר רקע באתר האינטרנט של משרד המשפטים, ביקור במתקני משמורת ובמקלטים שבהם נמצאים קורבנות הסחר על מנת לעמוד מקרוב על הבעיות, קיום קשר הדוק עם גורמי האכיפה, אירגון ימי עיון לשופטים, מבצעי הסברה לקהלים ייחודיים כמו רבני השירות הלאומי, עובדות סוציאליות מאורגנות, סטודנטים של קליניקות משפטיות ועוד. המתאמת הכינה ערכת-לימוד המבוססת על שלושה נדבכים:

* ניתוח יסודות העבירות
* נסיבות המשמשות תמרורי-אזהרה לקיום עבירות
* ניתוח מקרים מחוץ לישראל שבהם הורשעו
נאשמים בגין עבירות של שלילת חירות.

ערכת-הלימוד הוצגה בפני קציני חקירות ומודיעין ופרקליטים ויועצים משפטיים של מינהלת ההגירה, קציני חקירות בבית הספר לשוטרים, עורכי דין של הסיוע המשפטי, מפקחי משרד התמת ועוד.

כאמור, בשנת 2006 דורגה ישראל על-ידי מחלקת המדינה של ארה"ב בדירוג נמוך, והוכנסה לרשימת מעקב כמחוייבת להגיש דו"ח חצי-שנתי (זהו מצב ביניים בטרם נקיטת סנקציות). בעקבות הפעילות העניפה שנעשתה בישראל, כבר בראשית 2007 פירסמה מחלקת המדינה הודעה בה צויינו הצעדים המשמעותיים שננקטו ע"י הרשויות בישראל בטיפולן בנושא זה, וביוני 2007 הוצאה ישראל מרשימת-המעקב. זהו שיפור משמעותי במעמדה של ישראל כדמוקרטיה המחוייבת לזכויות האדם.

בנוסף, בשנת 2007, כתוצאה מהפעילות
המאומצת והמקצועית שתוארה, החליטה מחלקת המדינה של ארה"ב להעניק לעו"ד רחל גרשוני, תואר של  "גיבור העושה מאמצים למגר את העבדות המודרנית". בכך הובעה ההערכה לעבודתה האישית של המתאמת, ולפעולות שנוקטת מדינת ישראל, בכל הנוגע למאבק בסחר בבני האדם. עו"ד גרשוני נבחרה לקבל את התואר יחד עם שמונה נציגים נוספים ממדינות ברחבי העולם.

ועדת מנכלי"ם

בשנת 2003 התקבלה החלטת ממשלה למנות ועדת מנכ"לים שתגבש תכנית פעולה לטיפול בתופעה. הוועדה הוקמה בשנת 2006 ושותפו בה, לצד מנכלי"ם של מספר משרדי ממשלה, גם נציגי משטרה וארגונים חברתיים. שנה לאחר הקמתה פרסמה הוועדה את מסקנותיה והמלצותיה, ופועלת כיום לגיבוש צעדים אופרטיביים ליישום הדו"ח.  

עיקרי התכנית
התוכנית כוללת 30 החלטות על צעדי מניעה, אכיפה והגנה. העדיפות הגבוהה ביותר ניתנת להגברת הבקרה על גבול מצרים, שדרכו מוברחות מרבית הנשים; כינון הסדרים להבטיח את חזרתן הבטוחה של הנשים הנסחרות לארצות מוצאן; טיפול רפואי בקורבנות סחר הנמצאות בישראל; עריכת מבצעי הסברה בקרב הציבור בישראל ובארצות המוצא של הנשים לגבי השלכותיו של הסחר בבני אדם על הקורבנות; שימוש מוגבר בכלים כלכליים כדי לצמצם את רווחי הסוחרים; קידום מחקר על עולם הזנות והסחר בבני אדם, ואכיפה נחושה של החוק האוסר פרסום שירותי מין ושל החוק האוסר קיום מועדונים ומקומות אחרים שנועדו לביצוע עבירות זנות. הממשלה אימצה את החלטותיה של ועדת המנכלים בהחלטה מס' 2670 שהתקבלה ביום 2.12.2007.

מעמדן החוקי של קורבנות הסחר
בדרך-כלל נמצאות קורבנות הסחר בישראל במעמד של שוהות לא חוקיות. בשנת 2004 הוחל נוהל לפיו עובדים זרים שנגדם נעברו עבירות סחר ושוהים במקלט לקורבנות סחר בבני אדם לעיסוק בזנות, יוכלו לקבל אשרת שהייה ועבודה ממשרד הפנים, מבלי לעבור הליך אישורים ארוך ומפרך- עד למתן עדותם בעניינם. לאחרונה הורחב נוהל זה והוחל  על כל קורבנות הסחר, ללא הבחנה על פי מידת שיתוף הפעולה עם המשטרה. כל אישה יכולה להגיש בקשה לאשרת שהייה לשנת שיקום.

במהלך השנתיים האחרונות, החלו נשים להגיש בקשות לאשרת שהייה לשנה נוספת, מתום מועד עדותן. נשים אשר ניאותו לשתף פעולה עם המשטרה, אולם מטעמים שונים הוחלט לא לפתוח תיק חקירה בעניינן, יכולות אף הן להגיש בקשה זהה.

אמנות בינלאומיות
בשנת 2001 חתמה ישראל על שתי אמנות בינלאומיות בנושא סחר בבני אדם, אחת מהן נוגעת להגנה על זכויות ילדים והשניה היא פרוטוקול האו"ם למניעה, למיגור ולהענשה של סוחרים בבני אדם. הפרוטוקול משלים את אמנת האו"ם נגד פשע מאורגן בין מדינתי.

מקלט לנשים קורבנות סחר – "מעגן"

בעקבות החלטת ממשלה מס' 2806 מיום 1.12.2002 , נפתח ב – 2004 מקלט לנשים קורבנות סחר. בתחילה יועד המקום לתת מענה הומניטרי לנשים זרות נפגעות סחר, הנאלצות לשהות בישראל עד לסיום עדותן והרחקתן מן הארץ, כמו גם יצירת קרקע מתאימה לעידוד הנשים להגשת תלונות ומתן עדות כנגד סוחרי הנשים. כיום שונה הנוהל, וכול קורבן סחר יכולה לשהות במקום, בין אם בחרה לשתף פעולה ובין אם לאו. המקלט כולל כיום 50 מקומות ומופעל על-ידי משרד הרווחה.

מעמד הנשים במקלט הוא בגדר משוחררות בערובה ובתנאים. אישה המפרה את תנאי הערובה מועברת לבית סוהר שהוגדר מקום משמורת.

במקלט מוצעים שירותים רפואיים, שירותי סיוע פסיכולוגיים וסוציאליים, וכן פעילויות חברתיות והכשרות מקצועיות.  בנוסף ניתנת לכל אישה אפשרות לקבל סיוע משפטי באחריות משרד המשפטים. הנשים השוהות במקלט מקבלות דמי כיס לכיסוי ההוצאות האישיות המינימליות.
הנהלת המקלט מקיימת קשר, הן עם הנציגויות הזרות והן עם ארגוני תמיכה בנשים אלו, בכדי לסייע בנושא החזרתן לארצות המוצא.

ארגונים חוץ ממשלתיים
לארגונים החוץ ממשלתיים תרומה משמעותית למאמצים המושקעים בניסיון לצמצם את מימדי התופעה, ולמציאת פתרונות הומניים לטיפול ולשיקום של נשים קורבנות סחר. כיום ניתן לומר שהמדינה והארגונים פועלים במשותף, במטרה לממש פתרונות קיימים ולמצוא חדשים.

הקואליציה למאבק בסחר בנשים
הקואליציה התגבשה בשנת 1997, בעקבות דו"ח שהוציאה שדולת הנשים בישראל, ושסקר לראשונה את תופעת הסחר בנשים בישראל. כיום מונה הקואליציה מספר רב של ארגונים פמיניסטיים, ארגוני זכויות אדם, פעילים ופעילות, אשר הציבו להם מטרה לפעול יחדיו למיגור תופעת הסחר בנשים למטרות זנות בישראל. הקואליציה פועלת להרחבת המודעות בציבור לעוולות הסחר וההתעללות, ולהעלאת הטיפול בנושאים אלו לעדיפות גבוהה יותר בסדר היום הציבורי. כמו כן מהווה הקואליציה פורום אינפורמטיבי ומקור לשיתופי פעולה פרטניים עבור הארגונים החברים בה.

פעילות הרשות לקידום מעמד האישה
בתוכניות העבודה לשנת 2007 של הרשות לקידום מעמד האישה הוגדרה הפעילות בתחום המאבק בסחר בנשים כמשימה מיוחדת, הכוללת פעילויות במסגרות ארציות אלה:
* שירות המדינה, בשיתוף עם נציבות שירות המדינה;
* הרשויות המקומיות, בשיתוף עם מרכז השלטון המקומי;
* צה"ל, בשיתוף עם יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים;
* מערכת החינוך, בשיתוף עם היחידה לשוויון בין המינים במשרד החינוך;
* התנועה הקיבוצית, באמצעות מזכירויות התנועות הקיבוציות.

מטרת פעילות זו היא להעלות את המודעות בציבור לתופעת הסחר בנשים, ובכך לסייע במיגורה. הפעילות מתקיימת בעיקר בסמוך ליום הבינלאומי לציון ביטול העבדות החַל בתאריך 2 בדצמבר.

משרד המשפטים והרשות לקידום מעמד האישה יזמו החלטת ממשלה (מס' 2671) שהתקבלה ביום 2.12.2007, לפיה יוענק אחת לשנה עיטור ממלכתי, כהוקרה על תרומה למאבק בסחר בבני אדם. העיטור יינתן בטקס ממלכתי על-ידי נשיא המדינה, ויתקיים בבית הנשיא במועד היום הבינלאומי למיגור העבדות.