צולם ע"י לע"מ

נכבדי מדינת ישראל,
אורחים מהארץ ומחוצה לה,
אוהבי טדי בירושלים ובארץ כולה,
משפחת קולק היקרה,

טדי הגה את השם ירושלים – בדרכו. יורושלים – נדמה לי שזה הכי קרוב לדרך שבה הוא קרא לעיר שהיתה חייו.

הוא ידע ודאי להגות את שמה של ירושלים  - כראוי, לו רצה בכך. אבל הוא לא רצה. כי טדי רצה לעצב את ירושלים – לפי דרכו, רוחו, יוזמתו, חלומותיו, אהבותיו וגם – שנאותיו.
וגם כאלה היו בו. לא מעט.

הוא לא אהב כאלה שדרכו על הדשא, ולכלכו את רחובות העיר, וזרעו בה רוח של פרוד וקנאות, ופצעו את נופה והשחיתו את סביבתה.

והוא לא אהב, בלשון המעטה, כאלה שלא אהבו את ירושלים כמו שהוא אהב אותה, וגם כאלה היו לא מעטים.

ירושלים היתה עיר קצה, מוזנחת מעט, מבודדת, מרוחקת משאון העשייה של מרכז החיים במדינה עד שנת 1967. ואז, התחוללה דרמה היסטורית, חד פעמית בחיינו. ירושלים – שבה להיות עיר אחת.

הרגע המסעיר הזה שלא היה כמוהו בתולדות עמנו, כאילו המתין למישהו שיבין את ממדיו ואת ההזדמנויות שיצר. טדי קולק היה האיש.

בגיל שבו אנשים כבר מתחילים לחשב את פרישתם, לאחר קריירה מופלאה של התיישבות בקיבוץ, של מאבק להקמת המדינה, של ניהול משרד ראש הממשלה, צמוד למורהו הדגול דוד בן גוריון – הסתער טדי קולק על ההזדמנות ההיסטורית שנוצרה – והתרומם איתה, ופרש כנפיים שהפכו את ירושלים למה שהיא:

עיר סוערת, רבת פנים, תוססת מפעולות תרבותיות, בעלת מוזיאון נפלא ותיאטרון, ומדרחוב, ובתי אולפנא וחינוך ומרכזי ספורט,  מתרחבת ובונה שכונות חדשות, הופכת להיות למרכז של חיים לאומיים ובינלאומיים.

 
דוד בן גוריון הכריז על ירושלים בשנת 1949 כבירת מדינת ישראל – טדי קולק הפך אותה לכזו.

לא מכח הזכרונות והתפילות והגעגועים שהיו חלק בלתי נפרד מהאתוס של עמנו – אלא מכח היצירה, הבניה, החריצות, ההתלהבות, הסובלנות וחוסר הסבלנות שדרו בנפשו בכפיפה אחת, במינונים שהיו משתנים בהתאם למצבה של העיר.

טדי קולק הפך את ירושלים שלו – למרכז קיומו והדביק ברוחו הנלהבת אישים בעולם כולו שלא עמדו בפני הקסם האישי וההתמכרות הטוטאלית שלו להגשמת יעודה של העיר.

המשורר יהודה עמיחי כתב כי: "עצוב להיות ראש העיר ירושלים" – לא על טדי הוא כתב את השורות הללו, כי אם על קודמו בתפקיד.

 לא היה עצוב לטדי. הוא היה שמח להיות ראש העיר – וידע להדביק בשמחתו את כל סביבתו. היו ראשי עיר לפניו – שבנו ועמלו ותרמו לעיר. גם אחריו, עוד יהיו. לא יהיה עוד טדי קולק.

פעם אחת בלבד – בימינו – אוחדה העיר ירושלים. וטדי היה שם, למזלנו, כדי להפוך את האיחוד מחלום למציאות חיים.

ירושלים – בשונה מכל עיר אחרת בעולם – אוצרת בקרבה זכרונות אין סוף, של ימים רחוקים, של מלכים, מנהיגים, נביאים ומטיפים בשער, שכולם משתבצים במוזאיקה הנפלאה רבת הגוונים ורבת הצבעים שלה.

במרכז ההויה הזו – נוסף שם חדש – והוא עתה חלק בלתי נפרד מכל מה שהיה ועוד יהיה בה.

יהי זכרו של טדי – חי וקיים בעיר הנצח.