דברים למפגש "המועדון המדעי" של אגודת ידידי מכון וייצמן
(15/01/2003) |
|
שרת החינוך התרבות המדע והספורט,
מכובדי, נשיא מכון וייצמן,
יושב-ראש אגודת הידידים של המכון,
חברי הנהלה, חברי האגודה,
גבירותי ורבותי,
ראשית, אני רוצה להודות לכם על שהזמנתם אותי לכאן, הערב. הקהל הגדול שהתכנס כאן שותף לחזון גדול המתגלם בדמותו של מכון וייצמן למדע. חזונה של מדינת ישראל הניצבת בחזית הקידמה המדעית והטכנולוגית. חזון של ישראל המבקיעה אל אופקים נועזים של מחשבה, של מחקר ושל תובנה המעשירים את הידע האנושי ופורצים דרך לרווחת האדם ולעתיד האנושות. מכון וייצמן למדע מבטא את סגולתה של ישראל, את תפארתה הנשכחת תכופות, למרבה הצער, בעיתות של חולין ויום-קטנות.
לכן, אין מקום מתאים כמו הכנס הזה, לשלוח את ברכותינו לאלוף משנה אילן רמון, טייס חיל האוויר הישראלי, שיהיה הישראלי הראשון שיטוס לחלל על סיפון המעבורת האמריקאית קולומביה. בדרכי הנה, יחד עם שרת החינוך, קיבלה השרה טלפון מהאסטרונאוט שלנו וניהלנו איתו שיחה. אני הייתי נרגש, השרה הייתה נרגשת ונדמה לי שהטייס היה נרגש מכולנו, ניהלנו שיחה ארוכה ואני יכול לומר לכם שאלוף משנה רמון הוא איש מלא גאווה לאומית.
טיסתו של אלוף משנה רמון והמשימה שהוא יבצע בחלל מוסיפות גאווה לכולנו, והצלחתו היא צעד נוסף בהשתלבותה של מדינת ישראל ב"עידן החלל".
איחלנו לימור ואני ואני יכול לאחל בשם כולכם לו ולצוות המעבורת קולומביה שיצליחו במשימתם וישובו הביתה בשלום.
מכובדי,
ברצוני לייחד הערב את עיקר דברי לסכסוך הקיים בינינו ובין שכנינו הפלסטינים ולדרך שבה יש, לדעתי, להוביל את מדינת ישראל - באחריות ובסבלנות - מעומק הסכסוך האלים אל מציאות אחרת של יציבות, בטחון ושלום. אם נגיע לכך, ואני מאמן שנגיע השיגי ישראל עוד יראו בעולם היום הכול עטוף בעשן ובדם אבל עוד יראו את הדברים הנפלאים שעושים כאן. שנגיע, ונגיע תהיה לזה השפעה גדולה לא רק על הכלכלה בישראל אלא גם על היגיה בעולם.
חשוב לומר, על יסוד הניסיון, כי ישנם דברים שאסור למנהיגות לעשות בימים מאין אלו, גם אם יש בהם פיתוי רב. אין להוליך שולל ואין לטעת אשליות. אין לנצל את המעמסה הנפשית הכרוכה בהתמודדות הקשה עם האלימות והטרור כדי להציע לציבור מקסמי-שווא ופתרונות-הרף, ולהילכד במלכודות פתאים. אין לזלזל בתבונתו של הציבור. עם ישראל עומד זה שנתיים ומחצה בגבורה ובמאמץ, רוחו לא נשברה, ומזימת ראשי הטרור התנפצה אל מול חוסנו וכוח-עמידתו. עם כל תשוקתו לשלום ולשלווה העם יודע את האמת: אין מתכון לסיים את הסכסוך באיבחה אחת ובמטה קסם. הדרך הבטוחה לשלום ארוכה וקשה. אנחנו צועדים בדרך הזאת ומתקדמים בה, בחזית הצבאית ובמקביל בזירה המדינית, והיא זו שתוליך אותנו בביטחה אל היעד. אל נתפתה ל"קיצורי-דרך", משמאל ומימין, כי אין כאלה.
בתלמוד יש סיפור ידוע על רבי יהושע שרצה להגיע למקום מסויים ובא אל פרשת דרכים. היה שם ילד קטן וחכם. שאל אותו הרבי: "באיזו משתי הדרכים אלך?". ענה לו הילד: "זו קצרה וארוכה, וזו ארוכה וקצרה". הלך רבי יהושע בדרך ה"קצרה וארוכה" וגילה מהר מאד שהיא חסומה ואי אפשר להגיע בה אל היעד. חזר אל פרשת הדרכים והלך בדרך ה"ארוכה וקצרה" והגיע בשלום ליעדו
הלקח ברור: היו כבר אצלנו מי שניסו להגיע לפתרון הסכסוך עם הפלסטינים בדרך הקצרה. לצערנו- המחיר שאנו משלמים על הנסיון הזה הוא יקר מאד. חזרנו שוב אל פרשת הדרכים ואין מנוס מללכת בדרך שהיינו צריכים לבחור בה מלכתחילה: הדרך הארוכה והבטוחה, שהיא בסופו של חשבון גם הדרך הקצרה ביותר והיחידה שתוביל אל יעד הביטחון והשלום.
אסור לנו לתת מתנות-חינם. אין לסגת חד-צדדית ללא תמורה מדינית ושלא במסגרת הסכם. ולעניין זה יש להדגיש:
מעבר לפרוש החמור שיתנו הפלשתינים ומדינות ערב האחרות למראה ישובים נטושים ומוחרבים העולים באש וכיצד דבר זה יתפרש כתבוסה ישראלית ויעודד את הטרור, קיימת סכנה גדולה נוספת: נסיגה ללא הסכם משחררת את הפלשתינים מכל התחייבות. הפלשתינים ימשיכו ויחזיקו בכוחות צבאיים גדולים ללא מגבלה, ימשיכו ליצר כלי נשק, הם כבר הקימו תעשייה צבאית, יוכלו לכרות בריתות עם אויבי ישראל וימשיכו בטרור. ומעל לכל זה, תשחרר ארצות הברית מכל התחייבות שנטלה על עצמה בעת שהגענו איתה לתוכנית מוסכמת. אנחנו הגענו עם ארצות הברית לתוכנית מוסכמת וברגע שאנו זזים ממנה גם ארצות הברית תזוז ממנה למרות המאמץ הרב שהושקע במשא ומתן קשה וארוך. לא בכדי הייתי שבע פעמים בוושינגטון בשנה וחצי וזה לא היה קל.
לכן, עלינו להמשיך ולהלחם בטרור ללא הפסקה, מבלי להרפות, בנחישות ובעקשנות, בתחבולות ובמגוון האמצעים העומדים לרשותנו. צה"ל, שירות הביטחון הכללי ומשטרת ישראל עושים מלאכת-קודש יסודית מאד, אמיצה ומתוחכמת, בהצלחה יוצאת מן הכלל. מובן מאליו, שבמערכה מן הסוג הזה אי אפשר להגיע למאה אחוזי סיכול ומניעה. לצערי, רוב ההצלחות נותרות עלומות בעוד שהמקרים הבודדים שבהם מתרחש פיגוע, הם המקבלים, מטבע הדברים, תהודה תקשורתית רבה. אני מבקש, גם בהזדמנות הזאת, לשלוח מכאן, ברכת תודה וחיזוק לחיילי ומפקדי צה"ל, לשוטרי משטרת ישראל ומג"ב ולכל אנשי קהיליית המודיעין והביטחון הממלאים את משימותיהם יומם וליל, וגם בשעה זו ממש.
במסגרת המלחמה בטרור, יש להמשיך ולהקים את גדר ההפרדה הביטחונית, כדי ליצור חיץ פיזי בין מוקדי הטרור ובין ריכוזי האוכלוסין של מדינת ישראל, לכל אורכה. הגדר מוקמת בימים אלו בהשקעה אדירה ובמלוא הקצב. אני רוצה להגיד לכם זו העבודה הגדולה ביותר שנעשתה אי פעם בישראל, עובדים כיום ארבע מאות כלים כבדים שרבים מהם הגיעו מחו"ל כי אין כזאת כמות כלים בארץ. הקטע המרכזי שלה, מסאלם ועד כביש חוצה שומרון יושלם עד הקיץ. אני חייב, עם זאת, להדגיש: אין לייחס לגדר הביטחונית משמעות מעבר למה שהיא - מכשול חשוב נוסף בנתיב הטרור ונדבך חיוני במערכה הכוללת נגד ארגוני הטרור, ולא מעבר לכך. זו איננה תרופת-פלא ובוודאי איננה תחליף להמשך פעילותו של צה"ל במרכזי הטרור, נגד הטרוריסטים, עוזריהם ושולחיהם.
במקביל, עלינו לחתור ללא הרף לשלום-אמת, תוך גילוי יוזמה וגמישות מירבית, אך בלי להתפשר על בטחוננו ועל האינטרסים החיוניים של ישראל.
אין ספק כי השותפה העיקרית לכל יוזמה מדינית בת-סיכוי לשלום במזרח התיכון מצויה בוושינגטון. בשנתיים האחרונות שקדתי על הידוק הקשרים בינינו ובין ארצות-הברית, ועל ביצור מעמדה של ישראל בבית הלבן ובגבעת הקפיטול. יש לנו שם ואתם יודעים זאת ידידי-אמת וההבנה, שיתוף הפעולה והתיאום איתם העמיקו והגיעו לרמה חסרת תקדים. יחסים אלה הם נכס מדיני ואסטרטגי ראשון במעלה למדינת ישראל. יש להם תפוקה ביטחונית עצומה, שלא זה המקום לפרט אותה. יש להם גם תפוקה כלכלית רבת-ערך, כפי שהוכח גם בימים האחרונים במגעים הפוריים שניהלה המשלחת בראשות ראש לשכתי, דב וייסגלס, בנושא הערבויות והמענק הביטחוני המיוחד.
ה"עוגן" להסדר מדיני באזורנו הוטל לפני כחצי שנה, בעשרים וארבעה בחודש יוני 2002, בנאום הנשיא בוש על המזרח התיכון. אמרתי כבר, ואני חוזר ואומר, כי תכנית השלום שהציג הנשיא היא תכנית הגיונית, מפוכחת ובת-ביצוע. יסודה של התכנית, המקובלת על ישראל, הוא עקרון ההתקדמות בשלבים, כאשר השלב הראשון הוא הפסקה מוחלטת של הטרור הפלסטיני. המעבר משלב אחד לשלב מתקדם יותר איננו מוגדר על פי לוח זמנים מוכתב מראש, כי אם על פי מדדי ביצוע. כל מעבר לשלב הבא מותנה במימוש מלא של ההתחייבויות שניתנו בשלב הקודם. מובן מאליו, שאין לצפות לוויתור מדיני מישראל קודם שישרור מצב מוכח של שקט ושינוי סדרי הממשל הפלסטיני. תהליך הרפורמות הכרחי על מנת להרחיק את ערפאת ממוקדי הכוח וקבלת ההחלטות ולכונן משטר מתוקן יותר, שיוביל את ההתקדמות בסוגיות הבטחוניות, הכלכליות והדמוקרטיות. בהקשר זה יש להדגיש, כי אחד המבחנים החשובים ביותר של המשטר החדש יהיה לא רק במניעת הטרור ושבירתו, אלא אף בהפסקה מוחלטת של ההסתה ובטיפוח החינוך לערכי שלום ודו-קיום.
ישראל לא תחזור לעולם לתת אמון במי שהוכיח שוב ושוב שהוא איננו ראוי לאמון. יאסר ערפאת איננו, לא היה ולא יהיה לעולם מנהיג של שלום. דרכו כולה זרועה רק הרס וטרור. הוא נמנה על שורת המנהיגים שהמיטו על העם הפלסטיני אסון אחר אסון. ערפאת ניצל את המעמד וההכרה שהוענקו לו כדי לבנות רשות טרוריסטית רצחנית להמשך המאבק המזויין נגד ישראל, וסופו שאיבד את עולמו והנחיל מצוקה קשה לבני עמו. ישראל לא נשברת אבל אצל הפלסטינים ישנם סדקים ויותר ויותר אנשים מבינים את האסון, אולם שם שורר שלטון טרור ולכן קשה לשמוע את קולותיהם.
אינני מדבר רק על ההחמצה שהחמיץ ערפאת בקמפ-דייויד, כאשר הוגשה לו הצעה שחרגה לדעתי הרחק מעבר למה שממשלה אחראית בישראל היתה רשאית להציע, אלא בעיקר על בגידתו הנפשעת בהתחייבות העקרונית ביותר, יסוד-היסודות של ההסכם שחתם איתו יצחק רבין ז"ל: ההתחייבות המפורשת והמוחלטת להסתלק מכל שימוש באלימות וטרור ולפתור כל מחלוקת סביב שולחן המשא ומתן. כל ההיסטוריה של ערפאת רצופה הפרות אלימות של הסכמים חתומים, איתנו ועם מנהיגי מדינות ערב. מבחינתו הנייר סובל הכל ואין שום קשר בין ההתחייבות החגיגית ובין הכוונה המעשית.
אינני מעלה על הדעת, אחרי מעל שבע-מאות הרוגים ישראלים וכחמשת אלפים פצועים מאז ועידת קמפ דיוויד, שמישהו בישראל יתן שוב אמון באיש הזה, ינהל איתו משא ומתן ויראה בו שותף אמין להסדר כלשהו. היעלה על הדעת לשוב וללחוץ את ידו של מי שאחראי למערכת מרושעת של הסתה פרועה, אלימה, אנטישמית במוסדות החינוך ובכלי התקשורת של הרשות הפלסטינית, שחוללה תרבות של רצח והתאבדות, ושהתירה את דמם של אזרחי ישראל?
הממשלה בראשותי הצליחה, בשנתיים האחרונות, במאמץ מדיני מוצלח, להגדיל את ההכרה בקרב אומות העולם, כי ערפאת הוא מכשול לשלום ועליו לרדת מהבמה. את ההישג המדיני הזה אסור לקעקע באמירות בלתי-אחראיות המעניקות לרב-המחבלים הנצור והמבודד אפילו שביב כוזב של תקווה מדומה. דבריו של המנהיג הפלסטיני הכושל בדבר הצורך להפסיק את הפיגועים עד אחרי הבחירות בישראל מוכיחה שוב את הדברים אותם הדגישה ישראל בשנתיים האחרונות- יאסר ערפאת, בראשות קואליצית הטרור שהקים, הוא האחראי לטרור והוא השולט ב"גובה הלהבות" ומשחק בהן לפי צרכיו.
קולה של ישראל צריך להיות צלול וברור, וכך הוא יישמע: מי שחפץ שלום חייב לעודד את הפלסטינים להחליף את הנהגתם. אין מנוס מכך.
אמרתי לא אחת, כי אם יתמלאו התנאים הללו אהיה מוכן ללכת מרחק רב ואסכים לוויתורים כואבים. רק מי שמוכן לעשות וויתורים כואבים יכול לעשות שלום אמיתי, שלום שישרור לדורות. כי רק מי שכואב את מחיר הוויתור יעשה את מה שדרוש כדי לשמור על השלום ולהבטיח שהוויתורים שלו לא היו לשווא. אהיה מוכן לכך רק כאשר יוכח בעליל כי מדובר בשלום-אמת ולא באחיזת-עיניים, וכי בצד השני יש לישראל שותף החפץ באמת ובתמים בשלום ובשכנות טובה, לרווחת שני העמים.
אחת ממצוות ה"עשה" החיוניות בעת הזאת היא - צו האחדות הלאומית. לצערי, ממשלת האחדות פורקה בגלל שיקולים פוליטיים צרים ולא בשל מחלוקת מהותית אמיתיות - לא הייתה מחלוקת אמיתי מהותית. מדינת ישראל הוטלה שלא בטובתה למערכת בחירות מוקדמת והייתי אומר גם מיותרת. למחרת הבחירות נתייצב שוב כולנו, מעבר לכל חילוקי הדעות, מול אותן בעיות יסוד בטחוניות, מדיניות, כלכליות וחברתיות, הדורשות פתרון. כולנו בסירה אחת, והציבור סולד מן הקיטוב המלאכותי. הוא רוצה כי נשלב ידיים ונתמודד ביחד עם בעיותיה של המדינה. מייד אחרי הבחירות, אעשה כל מאמץ כדי למצוא מכנה משותף שיאפשר את כינונה מחדש של ממשלת אחדות, על בסיס קווי יסוד משותפים שייצגו את "שביל הזהב", הנתמך בידי הרוב הגדול של אזרחי ישראל. אחדות היא צו השעה. אני קורא לכל ראשי המפלגות שלא לכבול עצמם מדעת, בגלל חישובים פוליטיים מוטעים וקצרי-טווח, או חוסר-ניסיון, בהכרזות מיותרות. אין כל צורך להקשות על המאמץ ההכרחי שיידרש מאיתנו למחרת הבחירות להתעלות ולמצות את המשותף, כדי להתייצב מאוחדים מול ההכרעות הגורליות הצפויות לנו בשנים הקרובות.
גבירותי ורבותי,
נושא אחרון שאני מבקש להתייחס אליו בקצרה הוא עניין עיראק. המלחמה שארצות-הברית עשויה לנהל כדי לסלק את שלטון העריצות
האכזר של סדאם חוסיין איננה מלחמה שישראל
מתאווה להיות חלק ממנה, אך אין זאת אומרת שאין לנו עניין בה. אנחנו תומכים בכל ליבנו במאמצי ארה"ב לשחרר את עיראק ואת האיזור כולו מאימת משטר הרשע בבגדאד. סדאם חוסיין אחראי כבר למותם של יותר ממיליון בני אדם, בהם מאות אלפים מבני עמו, במלחמות שיזם, נגד שכנותיו ( המלחמה עם איראן שנמשכה שמונה שנים תמימות, הפלישה לכוויית והריגתם של רבבות כורדים, אזרחי ארצו). עריץ חסר מעצורים זה, ששיעבד את כל משאבי ארצו עתירת-הנפט לבניית עוצמה צבאית, למלחמות ולייצור נשק השמדה המונית על-חשבון רווחת עמו, מן ההכרח לעצור.
ראוי להזכיר שוב בהקשר זה ולהעלות על נס את מעשהו האמיץ של ראש ממשלת ישראל מנחם בגין, כבר לפני עשרים ושתיים שנה, כאשר סיכל, בהחלטה נועזת ומרחיקת-ראות, את מאמציו של הרודן העיראקי לייצר נשק גרעיני. כל אומות העולם, ולא רק עם ישראל, חבים חוב-תודה למנחם בגין ולטייסי חיל האוויר של ישראל על מעשה ההצלה הזה.
אולי אין זה מיותר להזכיר, שהיו מי שגינו את בגין בזמנו על החלטתו ואפילו פירשו את השמדת הכור העיראקי כתמרון לצורכי בחירות.
חשוב שאזרחי ישראל יידעו: ההכנות של המערך לשעת חירום הן אמצעי זהירות שמן הראוי לנקוט בהם. הן אינן מעידיות על הערכה שמדינת ישראל תהיה בהכרח יעד לפגיעה עיראקית במקרה של מלחמה. חובתי כראש הממשלה, וחובת הממשלה כולה, צה"ל וזרועות הבטחון והמודיעין, לדאוג לכך שמדינת ישראל תהיה ערוכה ומוכנה לכל מקרה שלא יקרה. אולם באחריות מלאה, ומתוך הכרת הנתונים והעובדות, אני יכול לקבוע שאין לאזרחי ישראל סיבה לשנות עכשיו את שיגרת יומם או להדיר שינה מעיניהם.
גבירותי ורבותי,
בחייה של כל אומה, יש זמנים קשים ועיתות מבחן. כזאת היא גם העת הזאת בחייה של מדינת ישראל. אני גאה בחוסנו של עם ישראל ובכושר עמידתו בתנאים קשים, ולאורך זמן. אויבינו טעו בנו, ולא בפעם הראשונה. לחמתי כחייל וכמפקד צעיר במלחמת העצמאות ועמדתי בשדות הקרב ובמוקדי ההכרעה בשנים הארוכות שחלפו מאז. מדינת ישראל התחזקה והתעצמה לבלי הכר, חרף כל המכשולים, המלחמות והאתגרים.
אני גאה על הזכות הגדולה שנפלה בחלקי לעמוד בראש ממשלת ישראל בזמן הזה, ומכיר היטב במלוא כובדה של האחריות ההיסטורית לגורלה ולעתידה של מדינת ישראל. לא רק אורות יש בחיינו הלאומיים והחברתיים, יש גם צללים. יש משימות דחופות ויש יעדים בכל התחומים - הביטחוני, המדיני, החברתי והכלכלי.
אני מאמין כי בידינו היכולת לחדש מיד אחרי הבחירות את האחדות הלאומית ולהביא ביחד, בעזרת השם, ביטחון ושלום לעם ישראל, תעסוקה וצמיחה כלכלית, עלייה גדולה ועתיד מבטיח למדינת ישראל זה ודאי הישגים גדולים בכל תחומי המחקר למכון ויצמן.
תודה רבה.
|
|