צולם ע"י לע"מ

"אני מצטער שאיחרתי הנה בכמה דקות, אבל נקלעתי לאירוע שעשוי היה להיות אירוע קשה בבית ג'אן. אני רוצה להודות למשטרת ישראל על-כך שעשתה כל מאמץ, ואני השתדלתי לתרום לכך, שהדבר הזה יסתיים בשקט. אני מקווה שגם נצליח לפתור את הבעיה הזאת.

אני הייתי בבית ג'אן פעמים רבות, הפעם אני הוזמנתי על-ידי חברים לארוחת צהרים, אבל בגלל כל העיכובים – זה כמעט הפך לארוחת ערב, לבית משפחת ווהבה, אותם אני מכיר שנים רבות. אביהם שירת בגדוד הדרוזי שניהל את הקרבות הקשים שצה"ל היה צריך לעמוד מולם, קרבות רמת יוחנן, אבל אחרי זה הצטרף לצה"ל ושירת שנים רבות, כך גם בני המשפחה הזאת, וגם הם שילמו מחיר קשה כמו רבים מאלה שיושבים כאן היום.

הקשר שלי עם המשפחה הזאת נובע מכך שסמיר ווהבה היה עוזר שלי במשך שנים וטיפל במגזר הדרוזי ואני חושב שחלק גדול מההישגים במגזר הדרוזי הם תוצאה של עבודתו ושל הלחץ שלו עליי – לטפל בנושא הזה.

את מגלי הכרתי כמה שנים יותר מאוחר והוא היה האיש שאותו שלחתי אל שליחויות שונות במדינות ערב, למדינות מוסלמיות, מצפון אפריקה ועד לאינדונזיה, שהיא המדינה המוסלמית הגדולה בעולם. תרומתו הייתה גדולה ליצירת קשרים בנינו לבין המדינות הערביות או המוסלמיות האלה.

הייתי יכול לספר סיפורים כאלה על רבים מן היושבים כאן, אבל מאחר והייתי שם היום, מזה גם נבע האיחור, אני אסתפק הפעם בסיפור הזה.

אני שמח להיות כאן הערב ביום החייל הדרוזי. היוזמה לקיים את היום המיוחד הזה – הנערך זו השנה השניה, ובכך הופך כבר למסורת – היא יוזמה ברוכה. אני רוצה באמת להודות לכל מי שטרח וטיפל בנושא הזה, בראש ובראשונה לאלוף-משנה במילואים, מופיד עאמר, שמעתי היום את דבריך - בכל זאת גם אתה תסכים שאין מצב האוכלוסייה הדרוזית, כמו מצב אוכלוסיית המיעוטים האחרת, כמו מצבם של היהודים עצמם – איננו דומה פי מאומה למה שהיה לפני מספר שנים – עם כל הקשיים שישנם ושישנם קשיים שאותם צריכים לפתור, ואנחנו עושים מאמצים גדולים בנושא הזה, עדיין אין שום דמיון למה שהיה. אתם מוכרחים להודות שעם כל הקשיים, ויש קשיים רבים, אנחנו באמת מתקדמים ואתם מתקדמים, כולנו מתקדמים.

מדי שנה, ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, אנחנו מתייחדים בבתי הקברות עם גיבורי העדה הדרוזית שנפלו על משמרתם, בהגינם על שלום המדינה ושלום אזרחיה.

אך לא רק למתים חייבים אנחנו להצדיע. החיים זכאים גם הם למלוא הערכתנו – על פועלם ומעשיהם – והיום הזה הוא הזדמנות טובה להביע בפני הלוחמים הדרוזים לדורותיהם את הוקרתנו. הייתה לי הזכות לפקד על יחידות דרוזיות בכל מלחמות ישראל, פרט למלחמת העצמאות – אז לא שירתי בחזית הצפון.

תושביה של מדינת ישראל חייבים לבני העדה הדרוזית, חוב של הכרת תודה. לוחמים דרוזים פעלו בשורות המחתרות היהודיות עוד בתקופת המאורעות של 1939-1936 ובמלחמת העצמאות התגייסו לוחמים דרוזים מכפרי הגליל לצה"ל. מאז משמש החייל הדרוזי – שאת אומץ ליבו ואת תרומתו למדינה אנחנו מציינים היום – אבן יסוד במערכת הביטחון הישראלית, על כל זרועותיה.

אנחנו אחים לנשק, אבל אנחנו אחים גם לחלומות ולתקוות: תקוות לעתיד טוב יותר, עתיד של שלום ובטחון למדינה הזו של כולנו, ולחברה של צדק ושוויון, הסוגרת את הפערים הקיימים עדיין בין מגזריה השונים – הם עדיין קיימים אבל הם הולכים ומצטמצמים ובסופו של דבר נצליח גם לסגור את הפערים האלה. מדינת ישראל הייתה הראשונה שהכירה בעדה הדרוזית בארץ ישראל בתור עדה נפרדת. לפני כן, בימי התורכים והבריטים, סירבו השלטונות להכיר בייחודם הדתי והתרבותי של הדרוזים.

שלוש השנים האחרונות היו שנים של התקדמות דרמטית במעמדה והישגיה של העדה הדרוזית. אני גאה שבימי כהונתי כראש הממשלה מונו השר הדרוזי הראשון, האלוף הדרוזי הראשון בצה"ל, הניצב הדרוזי הראשון במשטרת ישראל והמנכ"ל הדרוזי הראשון במשרד ממשלתי. אלו ללא ספק הישגים מרשימים לעדה קטנה, אך איכותית, המונה רק כ-1.5% מאוכלוסיית הארץ.

הצטרפות הנווט הדרוזי הראשון למשפחת טייסי חיל האוויר בשנה שעברה, סימנה את פתיחת כל יחידות צה"ל בפני צעירי העדה הדרוזית, וגם זו סיבה גדולה לגאווה. יש לי גם גאווה אישית כאן – אני הייתי הראשון שפתח יחידות נוספות בצה"ל לבני העדה הדרוזית. היום זה נראה מוזר כי הם משרתים בכל מקום, אבל יש לי גאווה בלבי על כך.

ציוני דרך אלה הם העדות הטובה ביותר להשתלבותם של בני העדה בכל תחומי החיים במדינת ישראל.
יום החייל הדרוזי הוא יום שבו מן הדין לחלוק כבוד לא רק למגויסים – אלא לעדה הדרוזית כולה, עדה שבגיבושה הפנימי, בגאווה העצמית שלה ובטיפוח מורשתה הייחודית – יכולה לשמש דוגמה לעדות אחרות בארץ. לשבחה של עדתכם ייאמר, שבצד שמירת ערכי המסורת, היא יודעת לפנות גם אל העתיד.

אני רואה פה בני נוער, תלמידי תיכון – גם שמענו אותם פה בדברים שהשמיעו. אני קורא להם למצות את הפוטנציאל האישי הגבוה המאפיין את בני העדה הדרוזית, פוטנציאל המתגלה שוב ושוב בשירות הצבאי – לרכוש השכלה ולקדם בכך את עצמם ואת העדה כולה.

אנחנו מצדנו כמדינה נעשה הכל כדי לעזור לכם בכך, לטובתכם - ולטובתה של החברה הישראלית כולה.
אני רוצה לאחל לכם חג שמח לקראת החג הקרב ולהודות לכולכם על כל מה שעשיתם ועל כל מה שתעשו. אני בטוח שיחד נעשה עוד הרבה דברים ויש הרבה מה לעשות. יש לי אמונה מלאה בכם, ביכולתכם לחיות יד ביד אתנו.

ושוב תודה על האירוע היפיפה הזה, המעודד והנוסך הרבה תקוות.

תודה רבה".