צביה,
משפחת שמיר היקרה,
יו"ר הכנסת,
שרים,
ח"כים,
ראש עריית תל אביב וראשי העיר בעבר, 
 מוקירי זכרו של משה שמיר,
חברים לדרך
מכובדי,

 רציתי מאוד להיות עמכם, אבל נבצר ממני להשתתף בטכס זה ולכן ביקשתי להעביר לכם את הדברים הבאים:


אנו נפרדים ממשה שמיר ז"ל, שהיה מסופריה הגדולים והמיצגים של מדינת ישראל.

מסכת חייו האישית של משה שמיר, מספרת את תולדותיה של המדינה. הולדתו בצפת, התבגרותו בתל אביב ועיצובו במשמר העמק, בפלמ"ח וברחבי ארץ ישראל.

כתיבתו, שיקפה וגיבשה את צמיחתו של האדם החדש, הגאה והזקוף, היוגב והלוחם, האיש המתחבר אל האדמה, צומח עם שורשיה ומועשר מתנובתה.

משה שמיר היה האיש שחיפש במקורותינו פשר לאירועים אשר עיצבו את תולדותינו – פשר מעשיו של מלך בשר ודם, של גוזל כבשת הרש, של יאיר, של בני דורו ושלנו.
אישיותו ככתיבתו, ייצגה את ההינתקות מהגולה, את הורתו של היהודי האחר, זה שאינו בורח תדיר מפני גורלו ומרודפיו, אלא מתייצב בעוז רוח להגנתו ולהשבת מלחמה שָׁעֲרַה.

גם בתוך חברה רדופת ויכוחים ויריבויות אידיאולוגיות ואישיות כשלנו, השכיל משה שמיר ביצירותיו להפגיש אותנו, כדברי המשורר נתן אלתרמן, עם "השורש שבו הדברים מתאחים".
הוא "הלך עמנו בשדות" ולקח אותנו למחוזות ולתשתית המציאות שבה שמאל וימין נפגשים ומתאחדים גם כשאינם מסכימים.
לא כהן הַמֶקדש טכסים ואמונה עיוורת היה האיש. הוא היה נביא מוכיח ששתי רגליו נטועות באדמה, המטיף בשער העיר, המביא אותנו לאותו מפגש ייחודי ומרתק מכל מפגש – עם עצמנו, עם שורשי זהותנו האישית והלאומית.

כמי שהיה מעורה מילדותו בחייה של המדינה, עשה משה שמיר דרך ארוכה מבחינה פוליטית וערכית ועבר תמורה רעיונית עמוקה ביחסו למדינת ישראל וליעדיה. הוא תרגם את השקפת עולמו לעשייה פוליטית פעילה, חַבָר למפלגות פורמליות ובתקופה מסוימת אף היה חבר כנסת.

היו גם מחלוקות עם דרכו, אך אין ספק כי הייתה בו נאמנות אמת לדרך אשר דבק והאמין בה בכל שלב של חייו.

אם אליק בא מהים, משה שמיר נחצב מסלעיה, משורשיה ומנופה של הארץ הזו.

אנו נפרדים היום ממשה שמיר שיחד עם אלתרמן, שלונסקי, חיים גורי, אהרון מגד ואחרים, תרם לצמיחתה של הסיפורת והמחזאות הישראלית, אשר שיקפה את מעשינו, את ספקותינו ואת היצירה המיוחדת לנו.

יהי זכרו ברוך ושמור עמנו ובלבנו לעד.