צילום ע"י לע"מ

אני שמח לחגוג איתכם היום את הנחת אבן הפינה לישוב החדש - נורית.

בדיוק לפני חמישים וחמש שנה – באחד בספטמבר 1950 – התיישבה במקום הזה קבוצה של עולים יוצאי תימן. אני שרתתי אז פרק זמן בצפון ואני זוכר את הישוב הזה.
לאחר תשע שנים של מאבק בתנאי השטח והאקלים הם נאלצו לעזוב.
היום אנחנו שבים ומקימים את נורית, שבים ומיישבים את הפיסה הזו של אדמת הארץ.
כי לא ייתכן אחרת.

שלוש שנים אחרי תום מלחמת העצמאות, כתב דוד בן גוריון בספרו חזון ומעש ואני מצטט:
 "לא תיתכן עצמאות, לא יתכן בטחון ולא תיתכן עליה כל עוד הארץ תעמוד בשוממותה.
רק במפעלי התיישבות רחבי מידות ומהירי קצב נוכל לקיים ולחזק העצמאות, הביטחון והעלייה – החוט המשולש שממנו נארגת מדינת ישראל".

הדברים הללו נכונים היום בדיוק כפי שהיו נכונים בשעתם.

ערב ביצוע תוכנית ההתנתקות- שהייתה תוכנית באמת קשה ודבר קשה - וגם במהלך הימים הקשים של הפינוי - הושמעו שוב ושוב הטענות שלפיהן היציאה מעזה פירושה קץ מפעל ההתיישבות והיו שהוסיפו חורבן הציונות וכן הלאה.
אלו טענות שנועדו לנסוך ייאוש ואובדן תקווה.
אלו טענות סרק  ואנחנו נוכיח את זה – לא במילים, בסיסמאות או בהפחדות – אלא במעשים.
המעשים והעובדות יוכיחו שהיציאה מעזה היא שתבטיח את עתידה  של הציונות.

אנחנו יוצאים מחבל ארץ שברור לכולם שלא יהיה חלק ממדינת ישראל בעתיד, כדי להבטיח את האזורים שחשיבותם האסטרטגית היא הגדולה ביותר עבורנו.
משמעותה של תוכנית ההתנתקות אינה רק פינוי רצועת עזה – אלא גם מאמץ מוגבר של פיתוח הנגב, הגליל וירושלים רבתי.

ממשלת ישראל בראשותי, רואה בפיתוח הנגב, הגליל וירושלים רבתי משימה לאומית ראשונה במעלה – ורואה בהתיישבות את הכלי מספר אחד לכך.
אנחנו נמצאים היום בתהליכי הקמה של חמישה ישובים נוספים.
מכיון שאני מתכון לקדם את ההתיישבות עוד שנים רבות (אני לא מסתלק לשום מקום, רציתי שתדעו את זה) אני יכול להבטיח לכם:
 ידנו עוד נטויה.

תנופת הבניה והחיזוק של הישובים בגליל ובנגב רק מתחילה.
נורית היא רק ההתחלה.
יהיו עוד הרבה נוריות שיפרחו בנגב ובגליל.

אנחנו עומדים בפתחה של שנה חדשה – אני רוצה לאחל לכולנו שתהא זו שנה של פיתוח והתיישבות, שנה של הגשמת חלומותינו, שנה של שקט וביטחון לתושבי הגלבוע ולכל עם ישראל.

היו ברוכים ובהצלחה.