צולם ע"י לע"מ

ידידים יקרים,
 
התחלתי את היום יחד עם עמיתי שר הביטחון ועם מנכ"ל משרדי בביקור בשדרות. אני מוכרח להודות שאמנם זה היה ביקור שהפרסום המוקדם ביחס אליו הושהה רק מטעמים של רצון להתחשב בתושבי העיר.

היות ואלה ששומעים על הביקור מהצד הדרומי לא מתחשבים בהם, אז הם אוהבים מאוד לכבד מעמדים כאלה בירי מוגבר. כדי לחסוך לתושבים את התוצאות האלה של הביקור שלי, העדפנו לא לפרסם אותו מראש.

האמת שזה קצת הכאיב לי, כי הייתי בשנה האחרונה כשר, פעמים מאוד רבות בשדרות, ובד"כ נהנתי לבוא ולהיפגש עם התושבים וציער אותי שבנסיבות האלה זה היה הפעם יותר קשה. נפגשתי שם גם עם ראש העיר וגם עם ראשי המועצות האזוריות, ואני מוכרח לומר לכם שאני גם שב מעודד וגם גאה מאוד. אני גאה על כך שראש העיר של שדרות אמר לי בצורה הכי חדה והכי ישירה שאפשר לומר, אין אפילו מקום אחד לתעסוקה שחסר בשדרות. יש בשדרות תעסוקה מלאה ואין אף תושב אחד שעוזב את המקום. השקענו בזה מאמצים אדירים בשנה האחרונה, הייתי גאה להיות מספר פעמים אורח בפתיחת מפעלים חדשים.
 
הדבר היחידי שהיינו צריכים לייבא לעיר שדרות, היו עובדים - כי יצרנו יותר מקומות תעסוקה ממספר העובדים שהעיר יכולה לספק. אני מציין את הדברים הללו כי חיזוקה של שדרות וחיזוקם של הישובים בכל האזור, שהיום קוראים לו עוטף עזה, הוא חלק מאוד משמעותי מהמאמצים שהממשלה עושה בשנה האחרונה. ואני שמח, לא תמיד זוכרים לציין את החלק הזה בפעולות הממשלה בהודעות הפומביות, אבל אנחנו מוכנים על כך כל זמן שהמציאות שהולכת ונרקמת היא מציאות של שיקום כלכלי, של תעסוקה מלאה, של מפעלים חדשים שהולכים ונפתחים, של חיזוק אזורי התעשייה כמובן עם ניסיון לפתור חלק נוסף מהבעיות; בעיות המיגון בכל בתי הספר, בעיות הביטחון שמכבידות מאוד על האזור . כך שיכולתי לבוא בתחושה של הקלה מסוימת למפגש שלי עם מפקדת פיקוד דרום, עם אלוף הפיקוד, עם כל בכירי מפקדיו יחד עם שר הביטחון.

אני רוצה לומר לכם, באמת שאתה רואה את האנשים הצעירים הללו, הבטוחים האלה, הרצינים האלה, האמיצים האלה שעומדים בראש היחידות הנועזות ביותר של צה"ל, אתה לא יכול שלא להיות גאה. יש לנו צבא יוצא מן הכלל, יש לנו מפקדים יוצאים מן הכלל. יש להם חוכמה, יש להם תעוזה, הם נחושים, הם מוכנים לעשות כל מה שדרוש כדי להביא יותר ביטחון ויותר שלווה לתושבי מדינת ישראל.

אחרי מפגש עם מפקדים כאלה ועם לוחמים כאלה ההרגשה שלי שאני צריך לקבל החלטות ולשלוח אותם למשימות, גם למשימות קשות , היא הרגשה של ביטחון מלא ושל אמון שאין לו גבול .
 
אני רוצה מכאן, יחד אתכם, לשלוח חיבוק חם וברכה למשפחת שליט, בני משפחה שמפגינים קור רוח, איפוק וכושר עמידה מעוררי הערצה.
 
הממשלה בראשותי הנחתה את צה"ל ואת מערכת הביטחון לעשות כל מה שאפשר כדי להחזיר את גלעד למשפחתו בריא ושלם.
 
אנחנו יודעים – העולם כולו יודע, שגלעד מוחזק בידי כנופיה של טרוריסטים ברוטאליים, אכזריים, שרוצים לפגוע ולערער את יסודות קיומה של מדינת ישראל.

אבל בפועל הם גורמים לפגיעות חמורות ביותר באוכלוסייה הפלסטינית עצמה, אשר נושאת על גבה את תוצאות פעילות הטרור נגדינו.
 
אנחנו נכה בכל גורמי הטרור, כל מי שפוגע באזרחי מדינת ישראל - לא יינקה.
 
אני הנחתי יחד עם שר הביטחון את מפקדי צה"ל להמשיך בפעילות כדי לפגוע בטרוריסטים ובשולחיהם, באלה שנותנים להם חסות ובאלה שנותנים להם את הפקודה, ואני רוצה לשוב ולהדגיש - איש מהם לא יינקה.
 
אלה ימים לא קלים אני מרגיש את תחושת המועקה שמכבידה על כל כך הרבה אנשים, אני מבין את הרגשת המצוקה הזאת ואת הדאגה לשלומו של חייל אחד שעם ישראל כולו אוהב אותו ומחבק אותו . והרי כבר אמרנו על פי המסורת שלנו, המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם שלם.

אנחנו נפעל בכל כוחנו אבל לא נכנע לסחטנות.
 
לא נקיים משא  ומתן עם גורמי טרור, לא נאפשר למישהו להאמין שחטיפה היא אמצעי להעמיד את מדינת ישראל על ברכיה. אם נעשה את זה היום, נפקיר מחר ומחרתיים אזרחים רבים במדינת ישראל שיהיו יעד לחשיפות כאלה אם יוברר למישהו שחטיפה מביאה תוצאות. זאת מלחמה ארוכה היא דורשת הרבה מאוד סבלנות , היא מחייבת לא פעם איפוק אין סופי . צריך לדעת לנשוך את השפתיים, צריך לדעת להשיב מכה ניצחת, אנחנו נעשה גם את זה וגם את זה וננצח. ונשיב את גלעד שליט להוריו, למשפחתו, לאוהביו, אלינו.
 
תרשו לי לומר מספר מילים על המעמד הזה;
 
הנגב – כתב דוד בן גוריון לפני 51 שנים – הוא "עריסת אומתנו, אזור התורפה המסוכן של המדינה ותוחלתה הגדולה". הוא קרא לנגב "אזור תורפה מסוכן" מפני שלדבריו "השממה היא בעלת בריתם הטבעית של אויבינו. וככל שגדלה השממה גדלה הסכנה".
 
כאשר בן גוריון עזב בתחילת שנות ה-50 את תל אביב ובא בגיל 67 לגור בנגב, בשדה בוקר – הוא לא חשב שהוא שולח את עצמו לארץ גזירה. הוא סבר שגם בעניין זה הוא רק מקדים את האחרים – שיבינו באיחור את מה שהוא הבין כבר אז: שכאן, בנגב, טמון עתידה של מדינת ישראל. והוא צדק, כמובן, אלא שאת העתיד הזה אנחנו חייבים עדיין לבנות – ולבנות אותו במעשים, ולא רק בדיבורים ובהצהרות, שכן אחרת הוא יישאר לנצח בגדר "חזון" בלבד.
 
חזון הנגב איננו רק חזון לתושבי מדינת ישראל. בהתחשב בחלקו של המדבר בכלל שטחי העולם, יכול מימוש חזון הנגב לשמש מודל חיקוי למדינות רבות, ובכך להגשים, גם בדרך זו, את ייעודו של עם ישראל  -  כ"אור לגויים".
 
ידידים יקרים,
 
ממשלת ישראל הציבה את נושא פיתוח הנגב בראש סדר העדיפויות הלאומי שלנו. הדבר בא לידי ביטוי מעשי בשורה של החלטות ממשלה, ביניהן זו מיום ה-20 בנובמבר 2005 בנושא התוכנית הלאומית אסטרטגית לפיתוח הנגב לשנים 2006-2015, במימון כולל של 17 מיליארד שקלים.
 
הייתי אחד ממגישי ההחלטה הזאת, בתוקף תפקידי אז כשר האוצר – והיום, כראש ממשלה, אני נחוש בדעתי לבצע אותה ולהקצות את כל התקציבים הנדרשים ליישומה בעשר השנים הקרובות החל משנת 2006.
 
המטרה המרכזית של התוכנית היא הפיכתו של הנגב לאזור מושך אוכלוסייה ועסקים, אזור מפותח מבחינה כלכלית, המציע איכות חיים לכל תושביו.
 
באשר לביצוע, התוכנית מתמקדת במספר תחומים מרכזיים. הראשון שבהם הוא תחום הפיתוח הכלכלי, עם שימת דגש על טיפוח ענפים מובילים כמו תעשיות ההיי טק, התיירות והכימיה, אשר יסייעו ליצירת מקומות עבודה חדשים.
 
אחת ההחלטות המשמעותית ביותר בכיוון זה היא ההחלטה להשקיע בפיתוח הביוטכנולוגיה באוניברסיטת בן גוריון – בסכום כולל של תשעים מיליון דולר, מהם 30 מיליון שהוקצו על ידי המדען הראשי במשרד התעשייה המסחר והתעסוקה, למנכ"ל משרדי היום שהיה מנכ"ל משרדי אז רענן דינור, היתה יד מכרעת בעניין.
 
יבוא על הברכה ידידי, מי שכיהן שנים רבות כנשיא אוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע , הפרופסור אבישי ברוורמן אשר תרם רבות לגיוס יתרת הכספים שאפשרה את הקמת המרכז הלאומי לחקר הביוטכנולוגיה, פה, בבאר שבע כחלק מאוניברסיטת בן גוריון.
 
אין לי ספק שהדבר יוביל למיצובו של הנגב כחלוץ בשדה זה של ידע אנושי, שהוא בעל פוטנציאל כלכלי כמעט  בלתי מוגבל. אין לי ספק שסביב העוגן המדעי-האקדמי הזה יתפתחו חברות הזנק וחברות תעשיה, שיתבססו על הישגי הידע המקורי שיופק בתחום הביוטכנולוגיה.
 
מול אוניברסיטת בן גוריון יקום – בסיוע ממשלתי מסיבי – פארק מדע וטכנולוגיות מתקדמות. הממשלה תשקיע בהקמת התשתיות במקום – ואנו צופים את הגעתן של חברות מובילות בתחום ההיי טק אל הפארק.
 
אני מקווה שוועידה זו – המבקשת לגייס את הסקטור הפרטי למאמץ הממשלתי לפיתוח הנגב – אכן תצליח בכך ונראה חברות ויזמים פרטים באים ומשקיעים בפארק ובנגב כולו – מתוך מטרה להאיץ את פיתוחו.
 
זאת החלוציות הדרושה כיום בנגב.
 
גם צה"ל יתרום את חלקו למאמץ החלוצי הזה – בהעברת שלוש היחידות הטכנולוגיות המובילות שלו לאזור באר שבע רבתי.
 
הדבר יבטיח את הקמתו בנגב של מרכז היי טק מהגדולים והחשובים בארץ, שבו יעבדו, ימציאו, יפתחו וייצרו מיטב המוחות הצעירים של צה"ל ושל מדינת ישראל - תחילה במדים ובהמשך בלעדיהם, בחממות הטכנולוגיות, בחברות הסטארט אפ ובחברות אחרות שיקומו באזור.
 
התחום השני בתוכנית הוא תחום החינוך, תחום מפתח בכל מאמץ אמיתי לצמצום פערים בחברה. בתחום זה נשקיע סכומים ניכרים בקידום ושיפור מערכות החינוך הקיימות – לרבות אלה שבמגזר הבדואי – תוך טיפוח המצוינות בקרב כל תלמידי הנגב.
 
קירוב הנגב לאזור מרכז הארץ הוא יעד לאומי – והמהפכה המתחוללת בשנים האחרונות בתחום מסילות הברזל, בהשקעה של מיליארדי שקלים – באה להגשים את היעד הזה.
 
המרחקים הגיאוגרפיים בארץ הם מרחקים מבוטלים. עיקר המרחקים הם מרחקים מנטליים – והרשת ההולכת ונפרשת של קווי רכבת ושל כבישים מודרניים בכל הארץ,  ובמיוחד בנגב - באה בין היתר לבטל את המרחקים האלה, מרחקי תדמית, בין מי שהיו בעבר עיירות פיתוח רחוקות – למרכזים הגדולים של הארץ באזור השפלה.
 
בזכות הכפלת מסילת הברזל מתל אביב לבאר שבע – זמן הנסיעה מתקצר ל-50 דקות בלבד, בירת הנגב הופכת לחלק מן המארג הכלכלי המסחרי והתרבותי של המטרופולין, על כל המשמעויות שיש לכך עבור תושבי הדרום.
 
באר שבע איננה תחנה סופית. הקו באר שבע דימונה, שהפך לקו להסעת נוסעים, מביא תוך 23 דקות את צעירי דימונה לאוניברסיטת בן גוריון.
 
קו נוסף, הנמצא כבר בתחילת הביצוע שלו, קו אשקלון - באר שבע, הוכרז פרוייקט לאומי – בשל חשיבותו לפיתוח הדרום. מאשקלון תמשיך מסילת הברזל מתל אביב לאופקים, שדרות ונתיבות.
 
בכך יחוברו גם ערים אלה אל לב הארץ – במה שבהחלט אפשר לכנות בשם "תוכנית ההתחברות" של הנגב והדרום כולו אל מרכז הארץ. לכך יש להוסיף את המשך סלילת כביש 6 עד מאחז ובהמשך עד צומת שוקת.
 
כל אלה משפרים את נגישות אנשי הנגב למקומות התעסוקה ומקלים על יצירת מקומות עבודה נוספים בפריפריה.
 
חלק מרכזי בתוכנית הלאומית לפיתוח הנגב נשען על העברת מחנות צה"ל לאזור הדרום.
 
מדובר במהלך גדול ומחולל שינוי, שיכלול לא רק את מעבר היחידות הטכנולוגיות לאזור באר שבע – שאותו כבר הזכרתי -  אלא גם את מעבר בסיסי הדרכה מהמרכז לבסיס הדרכה גדול, שיוקם באזור צומת הנגב ומעבר יחידות שונות של חיל האוויר למשכנן החדש במרחבי הנגב. המעבר הזה, על אלפי האנשים שיעתיקו בזכותו את מקומות מגוריהם לנגב, יתן תנופה נוספת לפיתוח הכלכלי, התעסוקתי והחברתי של האזור.
 
לשם מימוש החלטת הממשלה ויצירת התנאים הדרושים לפיתוח האנושי והעסקי של הנגב, יוקם מנגנון יישום מיוחד, במשרד הנגב והגליל שהוקם ומונהג על ידי המשנה לראש הממשלה, מר שמעון פרס.
 
מנגנון זה בא להבטיח ניהול ממוקד ומסונכרן של התוכנית הלאומית לפיתוח הנגב – בכל התחומים שהוזכרו, תוך יצירת כתובת ממשלתית מרכזית לטיפול בתוכנית ובקידומה.
 
מנכ"ל משרד ראש הממשלה בשיתוף עם המשרד לפיתוח הגליל והנגב שוקדים בימים אלה על גיבוש תוכנית עשור מפורטת למימוש מטרות התוכנית.
 
על פי מה שמסתמן, התקציב השנתי הדרוש למימושה הוא של כ-1.7 מיליארד שקל, כאשר חלקו הגדול של התקציב מקורו בתקציבי המשרדים הייעודיים והחלק האחר – בתקציב תוספתי, וזאת במסגרת סדרי העדיפויות של הממשלה.
 
על פי נתוני אגף התקציבים באוצר - תאזין היטב, שמואל ריפמן, כדי שתצא שמח ומאושר כפי שביקשת -  מתוקצבים בשנת 2006 שני מיליארד שקל , במונחים של סעיפי הוצאה ייחודיים לנגב – מתוכם שבע מאות מיליון כמענה ישיר לתוכנית לפיתוח הנגב, שאושרה בממשלה בסוף שנת 2005, כפי שציינתי בתחילת דברי.
 
ידידים יקרים,
 
אין טיפול ממשי בנגב ללא ההעדפה מתקנת לתושבים הבדואים.

בתור השר האחראי על נושא הבדואים, בממשלה הקודמת בראשותו של אריאל שרון, קידמתי את הקמת המועצה האזורית אבו-בסמה אשר מטפלת בהקמת ישובי קבע לפזורה הבדואית.

ממשלת ישראל תתמקד בשלושה מאמצים עיקריים מול האוכלוסייה הבדואית: חינוך, תעסוקה וישובי הקבע. הנחיתי את הגורמים המקצועיים במשרדי, לדווח לי ישירות, בכל רבעון, אחר התקדמות  מאמצים אלו.
 
פיתוח הנגב לא יכול להיות פרוייקט ממשלתי בלבד. לפיתוח אמיתי ובר קיימא אנחנו זקוקים ליזמים פרטים ולחברות אשר יתגייסו כמונו למשימה הלאומית האדירה הזאת.
 
חברות מובילות במשק, שפועלות כבר היום במרחבי הדרום, וההצלחות העסקיות שהן קצרו - הן ההוכחה הטובה ביותר לפוטנציאל הכלכלי האדיר של האזור ולאפשרויות מימושו.
 
אנחנו זקוקים כמובן לעם המתנדב, לחלוצי המאה  ה-21, תושבי הנגב היום – ותושבי הנגב בעתיד, שייקחו חלק בתוכנית הלאומית הזאת – וייהנו מפירותיה.

תודה רבה.