צולם ע"י לע"מ

כבוד יושבת ראש הכנסת, הגב' דליה איציק,
כבוד יושב ראש הנהלת ההסתדרות הציונית העולמית והסוכנות היהודית, מר זאב ביילסקי,
כבוד שרי ממשלת ישראל,
אדוני יושב ראש האופוזיציה, מר בינימין נתניהו והפרופ' בן ציון נתניהו, 
בני משפחת הרצל,
קהל נכבד,

לפני 57 שנים הובאו עצמותיו של חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל, לקבורה באדמת המולדת – כאן בהר שזכה להקרא על שמו, הר הרצל בירושלים.

מסע ההלוויה שקיימה ממשלת ישראל בכ"ב באב תש"ט – 17 באוגוסט 1949 – לא היה תהלוכה של אבל, אלא - כדבריו של ראש הממשלה דאז, דוד בן גוריון – מסע של נצחון, "נצחון החזון שהיה למציאות. מצבתו של הרצל בן האלמוות היא מדינת ישראל אשר תיבנה ותגדל ותיף באהבת בניה-בוניה", אמר אז דוד בן גוריון.

מאז מדי שנה בשנה אנחנו מקיימים כאן, במקום הזה, אזכרה ממלכתית לזכרו של הרצל ביום פטירתו בכ' בתמוז. מדי שנה בשנה אנחנו מתייצבים כאן ומצדיעים לזכרו של האיש שהעם היהודי חב לו חוב לאומי וחוב היסטורי, שאין למעלה ממנו.

אבל אנחנו חייבים לו, לחוזה המדינה, גם חוב אנושי, חוב של כבוד - והוא חוב מילויה המלא של צוואתו. בצוואתו הביע הרצל את המשאלה שהעם היהודי יעביר את גווייתו לארץ ישראל, והוסיף – "שמה יועברו גם ארונו של אבי, ארונה של אחותי פאולינה וארונם של בני משפחתי הקרובים ביותר שימותו עד מועד העלאת ארוני לארץ ישראל (אמי וילדיי)".

הרצל, שהעריץ ילדים וכינה אותם "אדונינו המעולים ביותר", לא זכה לראות את שלושת ילדיו גדלים והופכים לאנשים בוגרים.

כך גם נחסך ממנו הצער שבידיעת הטרגדיות האישיות שפקדו אותם במהלך השנים, עד מותם.

בעבר הוחלט להעלות -  ביחד עם עצמותיו של הרצל – את עצמות אביו, אמו ואחותו. מאז ועד היום המלאכה טרם הושלמה.

עתה – עם העלאת עצמות פאולינה והאנס, אנו משלימים את המשימה וסוגרים מעגל היסטורי.

לביצועה של החלטה היסטורית זו, היו שותפים גורמים רבים.

ראש וראשון להם היה יושב ראש ההסתדרות הציונית העולמית, מר זאב בילסקי.

מיד עם קבלת ההחלטה נרתמנו יחד ובכוחות משותפים של ממשלת ישראל וההסתדרות הציונית העולמית יצאנו לדרך.

אני מודה לרב הראשי לישראל, הראשון לציון הרב שלמה עמאר, אשר מצא את הביסוס ההלכתי להחלטה האנושית, הכל כך מתבקשת הזאת, של העלאת עצמותיהם של ילדי הרצל והטמנתם כאן, לצד קברו של אביהם.

בכך עשה הרב הראשי לא רק "חסד של אמת", עם חוזה המדינה ועם בני משפחתו – אלא גם מעשה גדול של קירוב לבבות בין הציבור החילוני לציבור שומרי המצוות בארץ, ותרם תרומה של ממש לחיזוק האחדות בעם, אחדות שהיא חיונית לביצור עוצמתה של מדינת ישראל.

אני חייב לציין במעמד זה גם את עזרתם הרבה של ד"ר אריאל פלדשטיין אשר חשף את אי מילוי הצוואה ועזר להגיע לחקר העובדות,
מר אורן מגנזי, יועץ ראש הממשלה לשעבר,
ומר אבי וידרמן, עוזרי, אשר ליווה את הפרוייקט באופן אישי.
 
מה צר שאין בידנו למלא את צוואתו של הרצל עד תומה ולהביא לקבורה בישראל גם את בתו האחרת, טרודה, אשר נשלחה בימי מלחמת העולם השניה למחנה ההשמדה בטרזנשטט, נרצחה שם בידי הנאצים ונקברה כנראה בקבר אחים באדמת המחנה.

כך, כמה סמלי, גבתה שואת יהודי אירופה מחיר גם ממשפחתו של חוזה המדינה, שהחשש מפני אסון לאומי מסוג זה היה בין המניעים שהביאו אותו לדחוף להקמת מדינת היהודים, שתשמש מקלט ליהודים הנרדפים של העולם.

102 שנים אחרי מותו, הרצל משמש לנו עדיין מורה דרך. הסופר ישראל זנגוויל, שהיה ציר בקונגרס הציוני הראשון, סיכם כך את הלקח שלימד הרצל את היהודים עם הקמת התנועה הציונית: "על נהרות בבל ישבנו גם בכינו בזוכרנו את ציון. על נהר באזל ישבנו והחלטתנו נחושה - לא לבכות עוד!"

זהו הלקח – ומדינת ישראל החזקה, היושבת לבטח על אדמתה, והמסוגלת להבטיח בכוחה לא רק את ההווה אלא גם את העתיד של מדינת ישראל ושל עם ישראל – תוך שהיא מתייצבת להגנת כל יהודי נרדף בכל מקום בעולם – היא ההגשמה של הלקח החשוב הזה.

יהי זכרו של בנימין זאב וזכרם של בני משפחתו, הקבורים מעתה לידו – ברוך לעד.