|
גברתי היושבת ראש,
בני משפחת זאבי, שנמצאים איתנו כאן כמדי שנה במעמד הזה,
מוקירי זכרו וחייו של האלוף והשר רחבעם זאבי,
רבותי, גבירותיי,
חברות וחברי הכנסת,
"הוא הכיר את ארץ ישראל על נופיה ואתריה. אין לך שביל שהוא לא צעד בו, מערה שהוא לא זחל בה, מעיין שהוא לא כרע לידו, אין לך חורבה שהוא לא מדד, מעברה בירדן שהוא לא צלח, קבר שהוא לא עצר לידו.
אין לך עץ שהוא לא חסה בצילו, פיסגה שהוא לא העפיל אליה, גב שהוא לא גמע ממנו.
אין לך בור שהוא לא ירד בו, בית כנסת שהוא לא התפלל בו, סימטה שהוא לא עבר בה. אין לך חפירה ארכיאולוגית שהוא לא ביקר בה, חומה ומבצר שהוא לא טיפס בהם, יישוב שהוא לא ביקר בו. הוא היה בכולם.
הוא שלט בכל המרכיבים של ידיעת הארץ – תנ"כ, ארכיאולוגיה, אגדות, מדעי הטבע – אבל יותר מכל הוא ידע והדגיש את הקשר של עם ישראל לארץ ישראל".
כך הספיד רחבעם זאבי את ידידו הטוב פרופ' זאב וילנאי ז"ל במותו – וכפי שכבר ציין בנו של פרופ' וילנאי, מתן וילנאי - חברנו, בדברים שנשא כאן ביום השבעה לרצח – גנדי שרטט בכך בעצם את דיוקנו שלו. או לפחות את אותו מרכיב מרכזי באישיותו – את גנדי איש ארץ ישראל.
חייו של אדם, כל אדם, מורכבים מרגעים ושעות וימים וחודשים שמצטברים בסופו של דבר למכלול שהוא הביטוי של החותם שהוא מטביע על סביבתו וחברתו.
גנדי היה איש מאוד יוצא דופן – הן בכמות ואיכות המעשים שעשה והן בדברים שבהם הוא מילא את עולמו הפנימי.
בצד המעשים – עומדת קריירה צבאית מפוארת, שתחילתה בימי הפלמ"ח והמשכה בצה"ל, שבו עלה בסולם הדרגות עד הגיעו לדרגת אלוף, שבמהלך הקריירה הארוכה הזאת הוא מתגלה שוב ושוב כלוחם אמיץ וכקצין מטה מעולה.
עם שחרורו מצה"ל הקדיש את מרצו ואת כישוריו למלחמה בטרור והיה ליועצם של ראשי ממשלה בתחום זה, שהוא היה בין הראשונים שעמד על הסכנה הטמונה בו לשלום העולם התרבותי.
אופייני לגנדי שגם בצידה של הרוח, הוא לא הסתפק באינספור האוצרות שבהם הוא מילא את עולמו שלו – ובידענות המופלגת שאליה הגיע בנושאי ארץ ישראל, האהובה עליו מכל.
גם אותם הוא הפך למעשים – במפעל חינוכי אדיר, שכלל עשרות רבות של ספרים שתרגם וערך בנושאי ארץ ישראל ואת מוזיאון ארץ ישראל , בראשו עמד 10 שנים והיה בהנהגתו למפעל מורשת ייחודי ולאוצר של תרבות.
קל מאוד היה לאהוד את גנדי – ואינספור אוהביו, מכל החוגים והמחנות בחברה הישראלית, אשר לא שינו את יחסם אליו גם כאשר הדעות שאותן השמיע כאיש פוליטי הרתיעו רבים והגיעו עד לתמיכה ברעיון הטרנספר. רעיון שרוב הציבוריות הישראלית דוחה אותו לא רק כלא דמוקרטי, אלא גם כלא אופייני למורשת היהודית.
הרוב המכריע בבית הזה – ובציבוריות הישראלית כולה – לא הסכים מעולם עם דעותיו של גנדי בנקודה הזאת – אבל הכרנו בזכותו להיאבק עליהם בציבור וגם כאן בכנסת. קל היה גם להיות ביריבות עם גנדי והרי אני הוכחתי זאת במשך שנים לא מועטות במבחן היחסים שבינו לביני, אבל גם ביריבות עם גנדי היה טעם שאיננו קיים ביריבות שמזדמנת לכולנו במהלך פעילותנו ובעיקר פעילותינו הציבורית.
גנדי היה יריב קשה, נועז, תחבולן, ערמומי, חכם, תרבותי שהיה קשה מאוד להתמודד איתו והיה קשה מאוד לעמוד מולו, גם כשלא הסכמת איתו, גם כשכעסת עליו, גם כשרצית להשיב לו מכה תחת מכה ידעת שמדובר ביריב יוצא דופן, מיוחד במינו, כמעט חד פעמי בנוף האנושי של החברה הישראלית שהוא כל כך אהב אותה וכל כך התמכר לה כל חייו.
הטרור הפלסטיני שרצח אותו בשל דעותיו וכדי לסתום את פיו – הוכיח עד כמה זר לו עולם המושגים התרבותי והדמוקרטי שגנדי כל חייו פעל בתוכו.
היום, חמש שנים אחרי רציחתו של גנדי, לא רק את האיש הנפלא הזה עלינו לזכור.
עלינו לזכור – ובאותו זעזוע מצמרר, את מה שחשנו כולנו ביום הנורא שבו הדבר קרה – את המעשה עצמו, רצח של נבחר ציבור ישראלי בשל דעותיו, השתקתו בכדורי מרצח, רק בגלל התנגדות להשקפת עולמו.
ואגב השקפת עולם - גנדי לא היה אויב השלום. "איש אינו יכול ללמד אותי את חשיבות השלום", נהג לומר.
"כחייל שהלך לכל מלחמות ישראל, אני מתעב את המלחמה ושונא אותה.
רק מי שקבר חברים, רק מי שפחד – וגנדי אומר על עצמו - ואני פחדתי הרבה פעמים – יודע עד כמה מלחמה היא דבר רע ונורא. אבל במזרח התיכון, שלום אינו מושג כתוצאה משכנוע". סוף ציטוט.
רק ישראל חזקה – מרתיעה, שברור לאויביה שאין להם כל אופציה צבאית מולה, יכולה להביא את שכניה לכך שהם יעשו איתה שלום. בכך הוא בוודאי צדק – וספק אם יש מישהו שיחלוק על כך בין המפלגות הציוניות בבית הזה.
בישיבה המיוחדת שקיימה הכנסת במלואת שנה למעשה הנפשע, הבטיח ראש הממשלה אריאל שרון לידידו גנדי – "רוצחיך לא ינקו". לפני כמה חודשים הובאו ארבעת רוצחיו של גנדי לישראל והם עתידים לתת את הדין בפני שופטי ישראל.
ההבטחה קוימה.
בשבועות האחרונים הוקמה במשרד ראש הממשלה המועצה הציבורית להנצחת זכרו של רחבעם זאבי, המועצה הזאת תפעל כדי להבטיח שדמותו של גנדי תישאר חלק מנוף החיים העתידיים של עם ישראל.
יהי זכרו ברוך.
|