צולם ע"י לע"מ

משפחות נפגעי פעולות האיבה,
מכובדי כולם,

ביום הזה, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, מרכינה האומה את דגליה לזכרם המקודש של הלוחמים שנפלו על תקומתה והגנתה, ובה בעת היא פוקדת גם את זכרם היקר של האזרחים שנספו מידי אויב בפעולות איבה, טרור ורצח.
בעוד שעות אחדות, אחר שקיעת החמה, ישובו דגלי הלאום ויונפו אל-על בראש התורן, ומדינת ישראל תחגוג את יום העצמאות החמישים ותשעה. לא נבוא בשערי החג בטרם נתייחד כולנו היום – לב אחד – עם כאב השכול. כי רק מעומק הצער, ומהזדהות עם  עצב האובדן שאין לו שיעור, נדע להעריך אל-נכון את מתת החרות והריבונות שנחלנו. תיקר לנו מדינת ישראל כמעלת בנותיה ובניה, חייליה ואזרחיה, קורבנות השנאה ולהט החרב, והיא ארץ-חייהם ומותם.

המאבק בטרור הערבי מלווה את המפעל הציוני מראשית הדרך ועד עצם היום הזה. ההתנגדות, האיבה, המלחמות והטרור הנמשכים זה מאה שנה ויותר, מעולם לא עצרו ולא האטו את מצעדן של הציונות ושל מדינת ישראל. חשקנו שפתיים, קפצנו אגרוף, השבנו מלחמה – והוספנו לבנות ולהתעצם; לחזק את כוח המגן; לקלוט עליה גדולה ממזרח וממערב; להקים משק משגשג, חברה דמוקרטית רבגונית חופשית ותוססת, מוסדות רפואה, תרבות ומדע המציבים את ישראל בתחומים רבים מאד בחזית הקידמה האנושית בעולם כולו. המחיר בחיי אזרחים, ולא רק חיילים, כבד ויקר מאין כמוהו. תאוות הרצח של ארגוני הטרור ירדה לתהומות של שפלות, חיללה כל צלם אנוש. הם שמו להם למטרת חיסול גזענית כל ישראלי ויהודי באשר הוא, מיונק ועד שב. הם קידמו בהתהוללות-המונים ובחלוקת ממתקים בחוצות כל פיגוע-תופת שלא נמנע בעוברי אורח ישראלים תמימים, וככל שרב ההרג כן גדלו המצהלות. הורי מרצחים נתעבים הביעו שמחה גלויה על בניהם ובנותיהם שפוצצו עצמם ונטלו לשווא חיי אזרחים טובים, בעיוורון מוסרי נורא ובטירוף של משטמה ושטיפת-מוח. זו דמות האויב שבו אנחנו נלחמים, אלה דרכיו וכוונותיו, בל נשגה באשליות. הן גם באחיהם ובבני עמם הם הורגים ללא רחם ובלי להניד עפעף. על כן מלחמה רצופה, נחושה ונחרצת לנו בארגוני הטרור, ללא פשרות, ללא הפוגה, עד מיגורם. את שכנינו החפצים בשלום אתנו – נכבד, נדון עמם על הסדרים מדיניים ועל עתיד היחסים בינינו מתוך רצון טוב ונכונות לויתורים כואבים. אך את אנשי הטרור המרצחים מבקשי נפשנו, שוללי קיומה של מדינת ישראל ודורשי חיסולה, כל עוד כזאת היא דרכם הנפשעת וכאלה מטרותיהם, לא נחדל לרדוף ולהכות, עד כלותם.

צולם ע"י לע"מ

המערכה נגד הטרור מציבה לפנינו לא אחת דילמות מוסריות וביטחוניות קשות. המציאות האכזרית של ההתמודדות עם ארגוני הטרור, שתהום פעורה בינינו ובינם ביחס לחיי אדם, העמידה בעבר ומעמידה גם כיום ראשי ממשלות בישראל בפני בחירה קשה כשאול בין ערכים ושיקולים סותרים. כך הדבר בסוגיית חיילינו הנמצאים בידי האויב. גורלם ומצוקת משפחותיהם מצויים בלבי ובתודעתי בכל עת, כשם שהם קרובים ללב העם כולו; החובה לעשות הכל להשיבם הביתה בהקדם היא חובה קדושה כלפי כל אזרח, וכלפי חייל בפרט; ומצוות פדיון שבויים הלא היא מושרשת במורשת ישראל ובהחלטות קודמות של ממשלות ישראל. כנגד החובה הזאת עומדת החובה שאיננה פחות חשובה לגלות עמדה תקיפה ובלתי מתפשרת מול ארגוני הטרור; למצות את מלוא חומר הדין עם רוצחים שפלים שידיהם מגואלות בדם; למנוע בכל מחיר מארגוני הטרור לשים לאל באמצעות חטיפות את העונש שגזר בית המשפט על מפגעים מרצחים; ולא לחזור חלילה על טעויות שנעשו בעבר, ושתוצאתן היתה הגברת הטרור, וחזרה של מחבלים ששוחררו לפעילות טרור, שגבתה את חייהם של אזרחים ישראלים רבים. ואוסיף, כי במכלול השיקולים הכבד והמייסר הזה יש, כמובן, מקום נכבד גם להתחשבות ברגשותיכם-אתם, רגשותיהן של המשפחות השכולות, נפגעות פעולות האיבה והטרור.
מהכרעה קשה – וכל החלטה בסוגיה כאובה זו אין קשה ממנה – לא יהיה מנוס בסופו של יום. אני בטוח, שלב חם ורגיש, ושיקול דעת בהיר ויסודי, הם שינחו אותי ואת הממשלה בבוא שעת ההכרעה.

משפחות יקרות,
אני יודע, כי אין בלשון אנוש מילים שיפיגו את יגונכן, אין תמורה לחיים שנקפדו באיבם, אין נחמה על נפש אהובה שנכרתה בזדון בידי אויב מרצח. על כן, בשם העם כולו, אושיט לכם יד-אחים מחבקת בתחושה כנה של תוגה ושותפות-גורל. ותפילה אשא אל "הרופא לשבורי-לב ומחבש לעצבותם" שיעלה מזור לכאבכם ולא תוסיפו לדאבה עוד.
יהיו יקיריכם, אזרחיה הטובים והנאמנים של מדינת ישראל, קורבנות מעשי האיבה והטרור, חתומים לעד בלב העם ביחד עם כל חללי מערכות ישראל.
תהיינה נשמותיהם צרורות בצרור החיים, אמן.