תודה רבה פרופ' אריק כרמון, פרופ' מאג'ד אל - חאג' שני הארכיטקטים והמעצבים של המפגש הזה, ולשאוקי חטיב יו"ר ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל.
אני מוכרח להגיד לכם שאני מתפעל מההתמדה וכושר הסבלנות שגיליתם במשך כל היום הזה ושום דבר שקורה בחוץ לא הצליח לסקרן אתכם עד כדי כך שתעזבו את החדר הזה, ובאמת תשקיעו מחשבה וגם רגש בדברים שדיברנו עליהם.

בשבילי זה יום מאלף. הוא יום מאלף לא משום שאני אדם שאיננו מכיר את כל המורכבויות והרגישויות של המציאות שבתוכם אנחנו מתמודדים, אולי להיפך משום שאני מכיר אותו. ואני יודע שמעבר לתרבות השיח, לנימוס ולכבוד המתחייב מהאווירה של המפגש הזה, שיש ביני ובין שאוקי אל-חטיב וביני ובין ראמי אלג'ראזי פערים אדירים בציפיות, בנושאים הפוליטיים בחלקם בפנימיים בחלקם באזוריים, שהסוגיות אינן עניין רק של איזשהו חיבוק הדדי וסימפטיה אישית - יש פה דברים אמיתיים. אבל אנחנו החלטנו שהגיע העת להתמודד עם הדברים האלה לא רק בדיבורים, ומתישהו צריך לדפוק על השולחן בכל הכוח ולהגיד: אין לנו יותר את הפריבילגיה של הזמן להשלות את עצמנו שאנחנו נוכל לעקוף את הבעיות ולא להתמודד איתם.

 יש פה 20% מהאוכלוסייה במדינת ישראל, שבתוכה מדי פעם קורה שיש אנשים שמעורבים בדברים נוראיים. אני חושב שעזמי בשארה מעורב בדברים נוראיים לפי הבנתי, לפי דעתי ולפי ידיעתי. אבל אני גם זוכר שאם אני לוקח את כל 60 השנה, אגב אני אמרתי את זה בכנסת אבל אני חושב שחשוב לומר את זה כאן, אם אנחנו לוקחים את כל 60 השנים, כמעט 59 שנים של עצמאות ישראל, אתה בודק כמה אחוז מהאוכלוסייה של מדינת ישראל הערבית היו מעורבים במעשים שיש בהם פגיעה בביטחון ישראל, בחיים ביחד - זה אפס של אפס של אפס קצהו של האוכלוסייה הזאת.

 רבותיי, צריך לזכור את הדברים האלה, אני אגיד לכם: א. צריך לזכור כי זו האמת. ב. כדאי לזכור כי זה מעודד. הרי אנחנו פה, אנחנו חיים פה ביחד. למה ליצור תחושה דמונית, בלתי פרופורצנאלית, בלתי ריאלית שמובילה חלק מהאוכלוסייה הערבית לחשוב, שלא בצדק, שמישהו רואה בה איום אסטרטגי על מדינת ישראל? היא לא איום אסטרטגי על מדינת ישראל, חד וחלק. אין אדם בשום דרג בכיר של מדינת ישראל בוודאי לא כזה שאני אחראי עליו שחושב ככה. יש בעיות, יש פערים ובחלקם הם בעיות קשות ופערים קשים שיוצרים מרירות לא פשוטה, ואנחנו צריכים לדבר עליהם ולעשות את הדברים שיכולים לחולל את התהליך השינוי.

 
בשעתו החליטה ממשלת ישראל על הקצאת 4 מיליארד שקל לאוכלוסייה הערבית. בפועל אני צריך להודות על האמת, זו לא הייתה הממשלה שאני עומד בראשה, הייתה לפני. בפועל הושקעו 2.7 מיליארד שקל, בשיעור די משמעותי פחות מכפי שהובטח, מכל מיני סיבות. אני לא רוצה להיכנס לזה, עובדה היא שזה מה שקרה. יחד עם זה, אני רוצה לומר ואני גאה בזה, קודם כל אני גאה בעובדה, אני מוכרח להודות שאני ראש הממשלה היהודי הראשון בתולדות מדינת ישראל שבממשלתו מכהן ערבי, ראלב מג'אדללה, אני מוכרח לומר לכם האוכלוסייה הערבית יכולה להיות גאה בו, אני גאה בו אני רואה בו גם ידיד אישי אבל אני גאה בעובדה שיש. כמובן שאנשים יכולים לומר: "זה סמלי זה מה שיקבע, זה לא מה שיקבע". רבותי, יש דברים סמליים שנותנים לנו כח לחיות, יש דברים סמליים שנותנים לנו תקווה לחיות, יש דברים סמליים שיוצרים אווירה – כן, שיש שופט בבית משפט עליון שהוא ערבי, שיש שר בממשלה שהוא ערבי. זה התחלה של משהו, זה לא היה, זה קיים, זה ראשית דרך, זה גם מגדיר לנו את הפער אבל זה גם מניח את היסוד.

אני גאה שממשלת ישראל בראשותי כשהחליטה בספטמבר 2006 לשקם את הצפון מנזקי המלחמה, החליטה להשקיע 33% מהכסף שהוחלט עליו בישובים ערביים כי זה מה שהבדיקה המקצועית הראתה שהיה משקלם של ערבים בנזקים שנגרמו, כמיליארד שקל, זה בדיוק לא אפליה מתקנת אלא תיקון האפליה. לא עושים טובה, אף אחד לא עושה טובה, זה מה שנגרם, 33% זה מה שמושקע, וזו החלטה שכבר נתקבלה כאשר משרד ראש הממשלה בראשותו של רענן דינור, מנהלת המעקב והבקרה על ביצוע התוכניות האלה בעיקר כדי להבטיח הסרת כל החסמים שיכולים להשפיע על הקצאת המשאבים ליישובים של מגזר המיעוטים באזורים שנפגעו.

אנחנו החלטנו על לעשות צעד מהפכני, שהוא לא נוגע רק לאוכלוסיה הערבית, דרך אגב, אני לא יודע אם שמתם לב יש כמה בעיות למדינת ישראל גם בתחומים האחרים, פה ושם. זאת אומרת, לא תמיד שאנחנו לא מצליחים זה פונקציה של אפליה או של רצון לפגוע, אנחנו לא התמודדנו עם הרבה בעיות, אנחנו לא מתמודדים עם בעיית העוני בצורה אפקטיבית. אני חושב שהתחלנו להתמודד, והתמודדות עם זה היא נוגעת להרבה אוכלוסיות, הערבים בתוכם. החובה שמוטלת עליי, המוסרית, זה להבטיח שכשאנחנו מתמודדים עם הבעיה הזאת שחלקה של האוכלוסייה הערבית בבעיה יבוא לידי ביטוי בהקצאת המשאבים.

החלטתי למשל, ובשעתו הוקמה ועדה בראשותו של פרופ' שמידט, שפייסל (עזאייזה) בטח מכיר אותו היטב, כי הוא היה ראש בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית. והוא הכין את דו"ח שמידט לילדים בסיכון, ואנחנו מקצים השנה 200 מליון, שנה הבאה 200 מליון כדי לטפל בזה כחלק מאסטרטגיה חדשה שמטפלת באוכלוסייה של הילדים בכלל, מגיל לידה עד גיל שש ובילדים בסיכון, דברים שלא נעשו מעולם בעבר. בשני התחומים האלה גם הטיפול בילדים בסיכון במסגרת המאתיים מליון האלה. כבר השנה מוקצים 28% בטיפול בילדים בסיכון באוכלוסייה הערבית. זה יגדל בשנה הבאה כי בחלק מהמקומות אנחנו לא יכולים להקצות את כל הכסף שמוצדק על פי הפרופורציות בגלל העדר תשתיות שאנחנו צריכים להכין אותם. אבל פה כבר לא מדובר ב 6.1% כמו משקלה של האוכלוסייה הערבית בתוך המנגנון הציבורי, אנחנו מתקרבים מאוד למספרים האמיתיים של המצוקה הזאת בהקשר הלאומי הכולל.

אנחנו החלטנו כבר לפני כמה שבועות לפתור סופית את בעיית מחסור בכיתות לימוד בבתי הספר בארץ בכלל, מ - 2007-2012 במשך 5 שנים תיפתרנה כל הבעיות. אנחנו נפתור את בעיית הכיתות הלימוד עם תוספת של 8000 כיתות לימוד  נוספות במדינת ישראל בכלל. מתוכן 40% למגזר הלא יהודי, 40% מה-8,000 כיתות שיבנו בתוכנית החמש שנתית שעליה החליטה כבר הממשלה יבנו במגזר הלא יהודי, למה? כי זה היקף הבעיה שתפתור את הבעיה במגזר הלא יהודי. אנחנו בתום התקופה הזאת צריכים להיות במצב שלא יהיה יותר מחסור בכיתות. 40% מזה יהיה למגזר הלא יהודי.

הזכרתי קודם לחלק מהאנשים שישבו איתי בוועדה לענייני תעסוקה, מה – 15 לינואר השנה כל הישובים הלא יהודים במדינת ישראל נמצאים באזור פיתוח א' לתעשייה. מהפכה, רבותיי, מהפכה. כל הישובים הערביים במדינת ישראל נמצאים מה – 15 לינואר 2007 באזור פיתוח א' לתעשייה. אנחנו חייבים לעסוק בפיתוח תשתיות, כי בלי תשתיות משלימות אי אפשר להביא את המפעל למקום שאין בו את התשתית הזו, שהוא צריך להתמודד עם מקומות אחרים שבהם או שיש כפי שהזכיר קודם לכן רמזי על העדר אוכלוסייה בעלת הכשרה מקצועית מתאימה. זה לא מספיק שאתה תיתן למפעל פיתוח או למפעל היי-טק באזור הצפון באזור של כפר ערבי תנאים של אזור פיתוח א', הוא צריך שיהיה לו כוח אדם עם ההכשרה המקצועית המתאימה, הוא צריך שיהיה לו כבישי גישה מהירים, הוא צריך שיהיה לו את כל יתר המשלימים של הפיתוח הסביבתי שיהפכו אז את היתרונות הנוספים שהקלות במיסים והמענקים יתנו לו ליתרון ממשי שיצדיק את הגעתו למקום. אנחנו פה לא מתעלמים מהדברים הנוספים שאנחנו צריכים לעשות ואנחנו נעשה. אני לא מדבר פה על סיסמאות רבותי אני מדבר פה על החלטות שכבר התקבלו כאשר  הן משנות את פני המציאות הזו. 

רבותי, הוזכר פה קודם לכן שיש פה פער אדיר, שהוא בלתי נסבל, בין חלקה של האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל מבחינה מספרית 20% בערך, האוכלוסייה הלא יהודית בכלל, לבין חלקה של האוכלוסייה הזאת בתוצר הלאומי גולמי. חלקה של האוכלוסייה הזאת בתוצר הלאומי גולמי הוא 8%. זה סביר? זה מתקבל על הדעת? זה הגיוני? עכשיו מה זה משקף? זה משקף את פערי ההתפתחות, זה משקף את פערי התשתיות, זה משקף את פערי ההכנסות, זה משקף את העובדה שלפי הסטטיסטיקה שהראה לנו אריק כרמון בראשית המפגש הזה אחוז כל כך גבוה מילדי האוכלוסייה הלא יהודית במדינת ישראל חיים מתחת לקו העוני.
אנחנו החלטנו בפברואר להקים את הרשות לפיתוח כלכלי במגזר המיעוטים, דבר שלא היה קיים בעבר. כלומר אנחנו מוכרחים ליצור איזה מנגנון בכלי ביצוע שיעסקו ברמה הכלל ארצית בדחיפת ההחלטות הללו כדי שההחלטות הללו לא תישארנה אות יבשה. אנחנו מקדמים גם הקמת קרן שמיועדת לגייס כספים שיושקעו בפיתוח תעשייה באזורים של הישובים הלא יהודים במדינת ישראל. אנחנו נשלים את הקמת הקרן בשנת 2007. אנחנו מדברים על שותפות בין משקיעים פרטיים להשקעה ממשלתית, שתאפשר לנו להשקיע במשך שנה כארבעים עד שמונים חברות, עוד פעם באזורים לא יהודים. הבעיה היא איך אנחנו מעגנים, ממנפים את הרצון הטוב הזה לתוצאות בשטח באיזשהו לוח זמנים מתקבל על הדעת, כי אני לא רוצה לראות אתכם בשנה הבאה אומרים לי - דיברת כל כך יפה אבל מה קורה בשטח? אנחנו מתכוונים לשנות את השטח.

בפברואר 2007 הממשלה החליטה על תוכנית סיוע להקמה ופיתוח של תשתיות ביוב בישובים הלא יהודים, התוכנית תתפרס על פני 4 שנים 2007-2011 בהשקעה של 400 מליון ש"ח. אנחנו מוכרחים להשלים את בעיית הסניטציה, הביוב בישובים הלא היהודים, זה דבר שבלתי מתקבל על הדעת. אני מדבר על בעיה מתוקצבת בטווח של ארבע שנים, 400 מליון ₪, אשר תפתור את כל בעיית הביוב בישובים הלא היהודים.

אנחנו החלטנו בנובמבר 2006 לסייע בפיתוח ובהרחבת אזורי תעשייה קיימים בישובים ערבים וגם יצירת אזורי תעשייה משולבים. יש מקומות שזה מצחיק - יש ישוב יהודי, לידו ישוב ערבי, על ידו יש עוד ישוב יהודי, ולידו ישוב ערבי וכו' - במקום להקים שטחי תעשייה או פארקים לתעשייה בנפרד לכל אחד מהם - צריך להקים פארק משולב ולעשות הסכם מתקבל על הדעת. אגב עשינו את זה בנגב. הכוונה היא לעשות כשיש הסכם בין הרשויות המקומיות על החלוקה הפרופורציונאלית ביניהם בתשלומי מיסי ארנונה והמיסים האחרים וכדומה וגם בהשקעות שלהם בפיתוח יחד עם הממשלה. אנחנו משקיעים בעניין הזה השנה 39 מליון ₪.

אנחנו סיכמנו גם עם נציבות שירות המדינה בשנים בין 2006 ל – 2008 שאנחנו נגדיל את מספר התקנים של האוכלוסייה הלא יהודית בקרב השירות הממשלתי. כל שנה תוספת של עוד כמעט 40 משרות שזה רק התחלה (בשיחת צד עם הנציגה מנציבות שירות המדינה) - אפילו יהיה 75 אז הנה את תיקנת אותי.

אנחנו משקיעים סכום של 150 מליון ₪, שיושקע בעידוד תעסוקה באזורי הפריפריה גם בצפון וגם בדרום, באזורים שיש בהם ריכוזים גדולים של אוכלוסייה ערבית. חלק ניכר מההשקעה הזאת הולך לעידוד תעסוקה באוכלוסיה הערבית.

 
אני מדבר איתכם על נושאים שהממשלה החליטה עליהם, קבעה להם לוחות זמנים ותקצבה אותם. זה לא סיסמאות אלא החלטות.

עכשיו אני רוצה לומר משהו בכל זאת לגבי ההמשך. קודם כל הוחלט ואני מברך על כך ומקבל שתהיה וועדה, נקרא לה וועדת היגוי, בשיתוף פעולה בין אוניברסיטת חיפה לבין המכון לדמוקרטיה, שתעקוב אחר הביצוע של הדברים. אני חושב שהועדה הזאת, חשוב שהיא גם לא רק תעקוב אחר הדברים אלא היא תיידע באופן שוטף את משרד ראש הממשלה - על חסמים, על תקלות, על בעיות, על ציפיות שלא מוגשמות על מנת להתמודד עם הבעיות האלה. עוד פעם בואו נצא מנקודת הנחה שלא כל הבעיות ולא כל המצוקות הקשורות באוכלוסייה הערבית נעשות רק מתוך איזושהי גישה מפלה. סיכמנו בינינו בראשית היום שאנחנו לא רק שלא מתכחשים לעובדה שיש אפליה כלפי ערביי ישראל, אלא אנחנו מניחים אותה כהנחת עבודה אופרטיבית כי אם אנחנו לא נקבל את זה - אנחנו לא נשנה את זה.

אבל יש גם בעיות שנובעות מהבירוקרטיה הממשלתית. כוחה בא לידי ביטוי גם בהקשרים שאין להם שום קשר לאפליה באוכלוסיית המיעוטים וצריך להתגבר על  הבירוקרטיה הזאת באופן בלתי תלוי. אנחנו עושים מאמצים ולכן חשוב מאוד שאנחנו נעודכן על ידי ועדת המעקב הזאת שתוקם או ועדת ההיגוי שתוקם בשיתוף פעולה של המכון הדמוקרטי ואוניברסיטת חיפה.

אני מבקש להודיע שבעוד שנה, אנחנו עוד נתאם את התאריך המדויק, תתקיים ועידת ראש הממשלה למגזרי המיעוטים. היעד המרכזי של הועידה הזאת תהיה להרחיב את הדיאלוג למגוון הזרמים בקרב האוכלוסייה היהודית והלא יהודית במדינת ישראל. אנחנו צריכים באיזשהו מקום, גם בצעדים הציבוריים שאנחנו עושים, להניח את זה עם כל המשקל וכל העוצמה וכל האחריות שנגזרת  מן העניין כנושא מרכזי על סדר היום הלאומי של מדינת ישראל. ולכן אני חושב שאנחנו חייבים לעשות ועידה כזאת. יחד עם זה כדי שזה לא ישאר משהו שהוא  איזשהי תקווה רחוקה, אני מתחייב שתוך חודש אנחנו נפרסם את הנושאים שבהם תעסוק הועידה שתתקיים בעוד שנה - מה יהיו מדדי התוצאה לבחינת היעדים בכל אחד מן הנושאים שיעמדו לסדר היום ושאנחנו התחייבנו לטפל בהם. כלומר אני לא מדבר על איזשהו דבר תיאורטי, איזשהו ועידה של נאומים, אלא אנחנו עוד חודש נגדיר גם את סדר היום וגם את כלי הבחינה ונעריך את ההתקדמות בטיפול בנושאים שעליהם אנחנו מדברים.

זכות הציבור הערבי לדעת -  אני הטלתי על צוות במשרד ראש הממשלה לגבש הצעות מעשיות לטיפול בחסמי הידע שיש לקבוצות השונות במגזרי המיעוטים לגבי נושאים שונים שקשורים בזכויות שלהם שהם לא מודעים להם, הם לא יודעים איך לטפל בהם, הם לא יודעים למי לפנות בהם, הם לא יודעים איך להגיע אליהם והתוצאה היא שלפעמים הם מקופחים במקום שהם לא היו צריכים להיות מקופחים בגלל חוסר ידיעה. אז אנחנו נטפל בהסרת חסמי הידע. זה נושא מאוד חשוב ובואו לא נתעלם ואנחנו לא רוצים להתעלם. יש המון מקומות שאנשים חיים שהם לא לוחצים על כפתור והכל מופיע להם על מסך האינטרנט כי אין להם והם לא מחוברים לכל כלי האינפורמציה שמציפים אותנו עד בלי די. באיזשהו מקום אנחנו מוכרחים  ליצור את האמצעים שיאפשרו להגיע אליהם, ולהם להגיע אלינו, כדי לקבל את השירות הטוב יותר שהמדינה יודעת לתת לאזרחים שלהם במסגרת השוויון בפועל ולא רק השוויון לאיזושהי התחייבות מוסרית תיאורטית.

לבסוף, חלקם של המגזרים והמגדרים בהחלטות הממשלה. אני הנחיתי את מנכ"ל המשרד ואת מזכיר הממשלה ואני גם אנחה את היועץ המשפטי לממשלה כצוות לבחון הליך פורמאלי ושקוף אשר יחייב את הממשלה לקחת בחשבון את חלקם של כל המגדרים וכל המגזרים בישראל בכל החלטות הממשלה. כלומר אנחנו, כשאנחנו מקבלים החלטות, אנחנו בד"כ מכינים דף שמתייחס לכל מיני היבטים שיש להם חשיבות שהחלטה צריכה להניח הנחות לגביהם, כלומר להניח מה תהינה ההשפעות, מה תהינה העלויות, מה תהינה הפגיעות, מה יהיו לה יתרונות וכו' וכו'. אנחנו צריכים לבנות תהליך שייקח בחשבון גם את חלקם של המגדרים והמגזרים בכל קבלת החלטה כדי להפוך את השוויון מסיסמא למציאות חיים.

רבותי, עכשיו שסיימנו את הבילוי אני צריך ללכת לעבוד.
תודה רבם לכם, אני מודה לך מאוד פרופ' כרמון ולך פרופ' מאג'ד אל חאג' ולך שווקי אל-חטיב ולכולכם מכובדי, שהייתה לכם הסבלנות לבלות יחד איתי את היום המאלף והחשוב הזה ואני מבטיח לכם שאנחנו לא נמתין שנה עד שניפגש פעם נוספת ואני מניח שבפגישה הבאה אנחנו נמצא את הדרך לתת ביטוי נאות לעובדה שיש לאוכלוסיה הערבית במדינת ישראל שר שמכהן בממשלה.

תודה רבה.