צולם ע"י לע"מ

כבוד העורך הראשי,
משתתפי הדיון הנכבדים,
אורחות ואורחים יקרים,

הכנס הנוכחי, המסורתי של העיתון "גלובס": מתקיים באווירה של הישגים כלכליים חסרי תקדים למדינה.

הצמיחה במשק השנה, לא תפחת מ – 5.5% ואולי אף תהיה גבוהה ממנה. רמת האבטלה ירדה ברבעון האחרון לשיעור של 7.4% - הנמוכה ביותר בעשור הנוכחי.

מאזן התשלומים שלנו הוא חיובי שנה שלישית ברציפות והעודף יגיע השנה לשיעור של 8 מיליארד דולר. האינפלציה נמוכה ביותר, החוב הלאומי קטן לשיעור של 82% מהתוצר הלאומי.

התוצר לנפש יהיה בממוצע בשנת 2007 – קרוב ל 21,000 $ ואילו במונחים של כח הקניה בישראל ערכו אף רב יותר.

כל המדדים הללו, מצביעים על שיפור דרמטי ביציבות הכלכלית וחיזוק מהותי בכושרה של הכלכלה הישראלית להתמודד עם האתגרים החברתיים הניצבים בפני מדינת ישראל.

הנתונים הללו – מתקבלים בשלוות נפש, במעמדים כאלה, כאילו היו מובנים מאליהם, כאילו היו חלק מרוטינה שמתקיימת במדינה שנים רבות, כאילו אלו ההישגים השכיחים במדינות ה – O.E.C.D.

אין זה כך. זו תופעה שמייחדת אותנו בארבע השנים האחרונות בלבד והיא אינה מובנת מאליה.

אחד התנאים המכריעים להמשך קיומה של צמיחה כלכלית אצלנו, וליציבות הכלכלית המרשימה שהשגנו בשנים האחרונות הוא קיומו של אופק מדיני.

אני מבקש לקבוע כאן באופן חד, ללא היסוס, כי עם כל הכבוד למרכיבים של המדיניות הכלכלית, למשמעת הפיסיקלית, להקפדה על תקרת ההוצאה התקציבית, מה שמשפיע באופן מובהק על ההישגיים הכלכלים של ישראל הוא הישגינו בתחום המלחמה בטרור, בעיקר במונחים של הוצאתו כמעט לחלוטין ממרכזי הערים, קיומה של תקווה לתהליך מדיני ומערכת היחסים המדינית היוצאת דופן שבנינו בשנים האחרונות עם מספר רב של מדינות באמריקה, באירופה ואסיה. ישראל קנתה מקום של כבוד בכלכלה הגלובלית.

כשיש דיאלוג מדיני, כשיש הדברות פתוחה וגלויה עם מרבית הגורמים המובילים בקהילה הבינלאומית, כשיש אופק של שלום ולא סכנה מתמדת של הידרדרות אלימה  - יש גם סיכוי לפריחה כלכלית.

מי שחושב שאפשר להפריד בין השניים – חוטא באשליה עצמית. לא תהיה צמיחה משמעותית אם לא יהיה אופק מדיני.

אני אומר את הדברים האלה בהדגשה דווקא אחרי אנאפוליס.

אנאפוליס לא הייתה פריצת דרך היסטורית. היא גם לא תוכננה להיות. אך, היא נתנה גיבוי ותמיכה לתהליך הזה של יציקת היסודות למשא ומתן רציני, לפיוס משמעותי ואולי גם להסדר של שלום.

אי אפשר להיות ברצינות נביא של צמיחה כלכלית ובה בשעה להיאבק נגד כל תהליך פיוס ונגד כל משא ומתן עם שכנינו הפלסטינים.

אי אפשר להיות נגד אנאפוליס, להבהיל את הציבור ללא הפסק מפני קטסטרופות לאומיות, לבודד את ישראל מהזרם המרכזי של הפוליטיקה העולמית, ולהאמין כי באותו זמן אפשר יהיה להגדיל שווקים, להרחיב את הסחר, להביא לכאן עוד יותר השקעות זרות ומשקיעים זרים, ולעודד עוד ועוד מדינות לקיים אתנו מערכת יחסים כלכלית משופרת.

אני אינני מתכוון להפסיק. אנאפוליס אינה מקרה ולא הצגה לצורך יחסי ציבור.

לפני למעלה מ- 4 שנים, בראיון לעיתון "ידיעות אחרונות" אמרתי כי לדעתי קוצר הזמן מחייב אותנו לפעול במהירות כדי להגיע להסדר מדיני שיאפשר לנו לְפַנות את מרבית שטחי יהודה ושומרון, ליצור חיץ ברור בינינו לבין מרבית הפלסטינים ולאפשר להם להקים מדינה עצמאית, חיונית ודמוקרטית משלהם.

אבדן המודל של שתי מדינות וגיבוי בינלאומי לרעיון של מדינה אחת לכל תושביה עם זכות בחירה שווה – מאיים על קיומה של מדינת ישראל.

מעולם לא אמרתי כי אם לא יהיה פתרון מדיני – מדינת ישראל גמורה, למרות הכותרות בעיתונות והציטוט שיוחס לי שלא כדין, ומבלי שצירופי המילים הללו יצאו כלל מפי.

אם יוסר מסדר היום הבינלאומי פיתרון של שתי מדינות לאום לשני עמים – ואנחנו נמשיך להיות בכל השטחים, והפלסטינים ידרשו דמוקרטיזציה גמורה של המדינה שהם חיים בחסותה – ייווצר איום קיומי על ישראל, בוודאי כמדינה יהודית.

היום יש סיכוי, יש הזדמנות, יש תחילתו של דיאלוג עם מנהיגות פלסטינית שאומרת כי היא רוצה שלום. נכון זו מנהיגות שאינה חזקה דיה. אין להם עדיין תשתית מוצקה של מדינה על כל מוסדותיה וגורמי אכיפת החוק הדרושים לביסוסה. אך יש הנהגה שאומרת שהיא רוצה לעשות שלום עמנו. זוהי הזדמנות שיש בה המון מרכיבים של חוסר ודאות, המון סיכונים, המון סכנות. אי אפשר שלא להבחין בהם, אי אפשר להתעלם מהם. אסור לנו בשום פנים ואופן לתת לאי ודאות ולסיכונים – להכריע. כי יש גם הזדמנות.

אני מתכוון לנצל את ההזדמנות הזו לנהל מו"מ רציני, נמשך, בלתי פוסק, כדי לפרוץ דרך היסטורית לקראת מציאות מדינית חדשה.

מהם היעדים המרכזיים של המדיניות הכלכלית:

א. היעד העיקרי הינו להגיע לצמיחה בת קיימא של כ – 6%. זהו יעד יומרני, אך לא בלתי אפשרי. אם נמשיך לשמור על משמעת פיסקאלית, נגמיש את תקרת ההוצאה בזהירות כפי שנהגנו עד עתה, ניתן להשיג יעד זה.

ב. בתחום התעסוקה אנו מגדירים לראשונה מדדים כמותיים.
הכוונה להגיע בשנת 2010 לשיעור תעסוקה של 71.7% לגילאים 25-64. כלומר שיעור גידול של כמעט אחוז אחד מדי שנה בשנים הקרובות.

ג.  הגדלת רמת ההשתתפות בתעסוקה בעיקר בקרב שני מגזרים החרדי והלא יהודי. שני מגזרים אלה, יכולים וחייבים להיות הרבה יותר דומיננטיים בהשפעה המצטברת שיש להם על התפתחות הכלכלה הישראלית.

ד. צמצום העוני : הגדלת ההכנסות של החמישון התחתון ב – 10%, יותר משעור הצמיחה לנפש בשלוש השנים הקרובות. השגת יעד זה תביא לתוספת של 1.3% עד 2% תוצר, או תוספת הכנסה של בין 8 ל - 12 מיליארד שקל בשנה.

ה. שדרוג וחיזוק התעשיות המסורתיות: הכלכלה הישראלית איננה יכולה להיבנות רק על ענף ההיי-טק.
חשיבות ההיי-טק עצומה, תרומתו להישגי הכלכלה בישראל – חסרת תקדים, אך מדינת ישראל יכולה להיות מובילה בעולם גם בתעשיות המסורתיות ולכבוש שווקים חדשים באירופה ובאסיה גם במוצרים חדשניים בתעשיות המסורתיות.

ו. וכמובן: החינוך, החינוך היסודי, החינוך הקדם יסודי, הטיפול בגיל הרך מגיל לידה עד גיל 6, ההתמקדות בילדים בסיכון ובאוכלוסיות חריגות, החינוך העל יסודי והחינוך האקדמי.

אינני מחפש להיכנס לפולמוס ולהתנצחות ולכן אבקש להציג מספר נתונים:

בתקציב 2006 – הוספנו 1.1 מיליארד ₪ לתקציב החינוך מעל לתקציב 2005 ומעבר לגידול הטבעי.

בתקציב 2007 – הוספנו 700 מליון ₪ לתקציב החינוך מעבר לתקציב 2006 ומעבר לגידול הטבעי.
בהצעת התקציב ל – 2008 – אנו מציעים תוספת ריאלית לתקציב החינוך של  1.9 מיליארד ₪  בהשוואה לתקציב 2007.

בהסכם שהגענו אליו עם הסתדרות המורים בראשות יוסי וסרמן הוספנו לשכר המורים, כחלק מרפורמה כוללת במערכת החינוך, בממוצע בין 26 ל- 34 אחוזים. שכר היסוד של מורה כמעט הוכפל.

בכוונת הממשלה לאשר ברבעון הראשון של 2008 את המלצות ועדת שוחט לחינוך האקדמי הכוללות תוספת של כ- 1.5 מיליארד ₪, עד 2013,  לתקציב המוסדות להשכלה גבוהה.

כמו כן, אנו משקיעים בשנתיים הקרובות סכום של 400 מיליון ₪ להגשמת דו"ח ועדת הפרופ' שמיד בעניין ילדים בסיכון.

הנהגנו תוכנית לטיפול בילדים בגיל הרך, מגיל לידה עד גיל 6. לא הייתה מעולם תוכנית כזו ולא הייתה התחייבות ממשלתית כזו.

עכשיו יש תוכנית, יש כסף, יהיו מרכזים לטיפול הוליסטי בילדים כאלה במאות מקומות בארץ. טיפות החלב לא ייסגרו אלא יורחבו ויהפכו למרכזי אבחון, טיפול מוקדם ושיקום לגיל הרך.

מצב החינוך – קשה. אינני מסתיר זאת, הוא הוחמר בשנים שבהם קוצץ תקציב החינוך באופן דרמטי.

עתה יש שיפור אבל הוא רק בראשית הדרך, המורים צודקים כשהם דורשים שיפור בתנאי השכר שלהם ובעיקר בשיקום מעמדם וכבוד עיסוקם – ויש להם בסיס מוצק לצפות שהממשלה תפעל בעניינים אלה במהירות ובנחישות. הממשלה צודקת כשהיא עומדת על כך שתהיה רפורמה כללית במערכת החינוך, ולא נסתפק אך ורק, בתוספות שכר שעלולות לערער את הסכמי השכר במשק כולו:

זעקת המורים – נוגעת לליבי. אני מכיר את מערכת החינוך לפחות כמו רבים מהם.

עסקתי בחינוך שנים, כראש עיר בניתי כ – 100 בתי ספר חדשים בירושלים ב 10 שנים. הייתי מבלה ימים ושעות בבתי ספר, אצל מורים ומנהלים. אני יודע כמה קשה השליחות שלהם. מוכרחים לשפר אותה.

חיוני להשקיע יותר בחינוך, אין מנוס מתיקון הנזק וההידרדרות שהלכו והצטברו ב 15 השנים האחרונות.

אבל – לא ניתן לעשות זאת ביום אחד. אני לא אתחייב על כך – ולא אתן אישור לנהל מו"מ על בסיס כזה.

ארגון המורים העל יסודיים – הצליח לגעת בנימים הרגישים ביותר של החברה הישראלית, ולעורר סימפטיה ספונטאנית אצל רבים, גם כאלה שידעו בדיוק כמה הרבה הוסיפה הממשלה לתקציב החינוך בשנים האחרונות, וכמה נתנה לתחומים המשיקים לנושאי חינוך שלא תוקצבו מעולם קודם לכן.

עכשיו עליהם לסיים עמנו את המשא ומתן ולשוב ללימודים.

אנחנו מחכים להם, הכיתות ממתינות להם הילדים רוצים ללמוד.

מדינת ישראל ענייה במשאבי טבע. משום כך למשאבי האנוש משקל סגולי מיוחד. אחת דעתי לטפח משאב זה באמצעות חיזוקן של מערכות החינוך בישראל עד שתהיינה למובילות בעולם כולו.

מערכות האלקטרוניקה המתוחכמות וחידושי הטכנולוגיה של ישראל היו לשם דבר בעולם כולו. הגענו להישגים משום שלא הייתה לנו ברירה. היינו חייבים להיות ראשונים כדי לשמור על קיומנו.

כך גם בהתייחס לטיפוח משאבי האנוש ולחוסננו החברתי. אין לנו ברירה ולכן נגיע להישגים הנדרשים גם בתחומי החינוך.

תודה רבה.