גברתי יושבת ראש הכנסת,
חברי הכנסת,

נושא הדיון היום הוא דרכה של הממשלה. אחלק את נאומי לשלושה חלקים. כל חלק יעסוק באחד מן הדגלים שהניפה הממשלה בעת כהונתה ומאפיינים את מדיניותה.

הדגל הראשון הוא כמובן הדגל המדיני. ישראל שואפת להגיע להסדרי שלום עם כל שכניה ופועלת בנושא הזה. לראשונה מזה שבע שנים חודש התהליך המדיני מול הפלסטינים, והוא מתנהל ברצינות ובזהירות המתחייבים, במטרה להגיע להסכם.

הדגל השני הוא דגל הביטחון. בעניין זה פעלה הממשלה ופועלת מול האיומים השונים במספר גזרות המשליכות זו על זו באופן ישיר. החל באיום הנשקף מאיראן, עובר לאיומים בגבול הצפון וכלה באיומי הטרור מעזה ומשטחי יהודה ושומרון.

הדגל השלישי הוא בתחום החברתי, בדגש על תחומי הרווחה והחינוך. במסגרת האג'נדה הכלכלית חברתית שאימצה הממשלה הופנו תקציבי עתק לבלימת הגידול בעוני; לתוכנית ממשלתית כוללת לטיפול במאות אלפי ילדים בסיכון; לטיפול הוליסטי לילדים בגיל הרך, מלידה ועד גיל שש; לבניית אלפי כיתות לימוד חדשות ברחבי הארץ ולרפורמות במערכת החינוך.

תפקידה של אופוזיציה בכל מקום בעולם הוא להוות אלטרנטיבה למפלגת השלטון ולממשלה. אני מבין זאת היטב. יחד עם זאת נער הייתי וגם זקנתי בבית הזה ולא זכיתי עדיין לשמוע ולראות דיון כה אמורפי, חסר תוכן, צורה ותכלית, כמו הדיון הזה אשר לצערי אין בו אלא כדי להמשיך ולפגוע בכנסת ובמעמדה.