|
כבוד נשיא המדינה – מר שמעון פרס,
גברתי יו"ר הכנסת, הגב' דליה איציק,
גברתי נשיאת בית המשפט העליון השופטת דורית בייניש,
כבוד הרב הראשי לישראל יונה מצגר,
כבוד ראש העיר ירושלים – מר אורי לופוליאנסקי,
עמיתיי שרי ממשלת ישראל וחברי הכנסת,
כבוד יו"ר המנהלה הציונית והסוכנות היהודית מר זאב ביילסקי,
רמטכ"ל צה"ל רב אלוף גבי אשכנזי,
מפכ"ל משטרת ישראל רב ניצב דודי כהן,
משפחת שרייר היקרה לליבי הוריו של יפתח ז"ל שנפל במלחמת לבנון השנייה,
משפחות שכולות יקרות,
קהל נכבד
האדמה שעליה אנחנו עומדים, אדמת ירושלים, נפדתה בנפשם של לוחמים. הגבעה המבוצרת הזאת חרוצת השוחות, התעלות והבונקרים – עדים אילמים לקרב הגבורה שניטש כאן לפני ארבעים ואחת שנה – חצצה אז בין ירושלים העברית ובין זו שמעבר. גורלה של מובלעת הר הצופים – מרחק נגיעה מכאן, מבעד לגשר של אש – תלוי היה בחבירה מהירה אליה.
זו הייתה משימתם של הצנחנים בליל הקרב, שבסיומו עלה השחר על תל עשן רווי דם ושכול, וערך חדש נכתב לתהילה בגווילי העיר ובמלחמותיה: "גבעת התחמושת".
הדם הספוג ברגבי האדמה הזאת שלרגלינו – דם חללינו-גיבורינו הוא וגם דמם של לוחמי צבא ירדן. אלה גם אלה חיים צעירים שאבדו בטרם עת. אלה גם אלה הותירו במותם צער ויגון. היום, ארבעים ואחת שנה אחרי מלחמת ששת הימים, הגיע הזמן, באיחור רב, לסגור סופית את פרקי המלחמות ולכתוב בירושלים ספר חדש, וכותרתו נבואת ישעיהו שנשמעה בעיר הזאת לפני כאלפיים ושבע מאות שנה ועודה מהדהדת: "מה נאוו על ההרים רגלי מבשר, משמיע שלום, מבשר טוב...".
אך בפני הגשמת נבואה זו ניצבים היום כוחות חושך. בני אופל, חדורי אמונה מעוותת, קיצונית ועיוורת בקינאתה הבוחרים מדעת, בדרך הטרור והדם על מנת להשליט את חשכת הווייתם על כולנו. בעוד אנו מנסים ליצור אופק של שלום, תקווה ואור, עוסקים בני החושך במזימות הרג חסר אבחנה. בעוד אנו פונים אל הצד השני עם יד המושטת ללחיצת יד, הם לוחצים על ההדק.
ירי טילי הקסאם לעבר יישובי עוטף עזה והעיר שדרות, הוא בלתי נסבל ובלתי יסולח. בני החושך לא יינקו ממנו.
לתושבי שדרות ועוטף עזה אני אומר, לבי ומחשבותיי עמכם. אתם משלמים מחיר מתמשך המשפיע על אורח חייכם, ובעיקר על ילדיכם. שעת ההכרעה קרבה, שעה שלאחריה גם אתם תזכו לשקט המיוחל. גם האיום כלפיכם יוסר, בדרך זו או אחרת.
אמרתי בעבר כי אני מעדיף את דרך ההידברות, ואכן הממשלה בראשותי מנסה להגיע להפסקת הירי בדרך זו, אך ככל שהצעדים המדודים שאנו נוקטים לא יביאו לרגיעה המיוחלת, ניאלץ גם לפנות לדרך החרב.
ובתקווה להימנע מהפניה אל החרב, נזכור כולנו שתפארתה של ירושלים, כמו תפארת כולנו, איננה במלחמות.
תפארתה של ירושלים בבשורת השלום "לא יישא גוי אל גוי חרב"; בבשורת הצדק, המוסר והתקווה שבקעה ממנה ועיצבה את ערכי העולם הנאור.
מלחמות רבות, רבות מדי, ידעה ירושלים וידענו אנחנו, אך ייעודה הנצחי המיוחל נותר "עיר שלם", עיר השלום. האתגר הגדול הזה עודנו לפנינו.
אני מאמין שאין שום סתירה בין הנאמנות המוחלטת של עם ישראל לירושלים ולאחדותה ובין שאיפתנו להשכין בה שלום.
ירושלים – עיר עמים רבים היא, אנחנו מכבדים את כל מאמיניה, שומרים את מקומותיהם הקדושים, ומחויבים ללא סייג לחופש דת, פולחן ומצפון לכל תושביה, באיה ואוהביה של ירושלים.
ירושלים – לב העם היהודי היא, ציר הזהות, האמונה וההיסטוריה של עמנו לדורותיו.
שלוש פעמים בכל יום מכוונים יהודים מאמינים כבר אלפי שנים את פניהם כלפי ירושלים והר הבית. עוצמת הרגש והתוחלת שהפעימה ירושלים בלב היהודים בכל התפוצות – להט הערגה, עומק האהבה וקדושת התפילה – אין שיעור להם, ולא יתוארו במילים של חולין, רק לשון נביאים ומשוררים תביעם:
"אם אשכחך" נשבעו לה בני לוי, תולי כינורותיהם על ערבי הנהרות בבבל; "ציון, הלא תשאלי לשלום אסיריך" זעק אליה רבי יהודה הלוי ב"גלות ירושלים אשר בספרד"; "לו יש רשות לי אעלה אתחברה תוך שערי ציון אשר הם נהללים", התפלל רבי שלום שבזי בגלות תימן הדוויה; ואורי צבי גרינברג כתב: "אמת אחת ולא שתים, כשמש אחת וכשם שאין שתי ירושלים".
לפני ארבעים ואחת שנה, במלחמה שנכפתה עלינו, שוחררה ירושלים ואוחדה.
קרוב לשלושת אלפי שנים אחרי שקידשו אותה דוד ושלמה כבירת ישראל ועיר המקדש, וכמעט אלף ותשע-מאות שנה אחרי שנפלה ונקרעה מאיתנו בחורבן הבית השני, חזרה ירושלים, על קודשי ישראל שבתוכה, אל חיק העם היהודי, שערג וחלם והתפלל אליה בכיסופי אין-קץ. זו חזרה שאין ממנה חזרה.
האהבה והמחויבות היהודית הנצחית לירושלים, שאין עמוקים וחזקים מהם, הם שעמדו מאחורי החלטות הממשלה וכנסת ישראל על איחוד העיר לפני ארבעים ואחת שנה בתמיכת העם כולו. הם המבטיחים שריבונות ישראל בירושלים ההיסטורית, הקדושה, תיכון לעד.
ובנימה אישית, אם יורשה לי:
זכיתי, ואין זכות גדולה מזו, להיבחר פעם ועוד פעם על ידי תושבי ירושלים היקרים לעמוד בראש העיר המאוחדת במשך עשור שנים ולהוסיף נדבך בבניינה. שלל נופי האדם והאדמה, לובן הסלע ואור השמים של ירושלים, ממלאים אותי.
כל אתר מאתריה הנודעים והמוצנעים, כל רחוב, כל שכונה, כל שביל, כל גינה וסמטה, כל בית-ספר ומתנ"ס וגן ילדים נהירים לי וקרובים ללבי. באהבה רבה ובענווה כנה כלפי גדולתה של ירושלים הנני "כינור לשיריה". ירושלים בנשמתי תמיד.
נזכור היום, יום ירושלים, ביקר ובהכרת תודה, את לוחמיה שנפלו בקרבות תש"ח ובמלחמת ששת הימים. נזכור את הנופלים במערכה ביהודה ושומרון, בסיני ובגולן, שהנחילו למדינת ישראל את ניצחונה הגדול ביותר.
נזכור גם את נרצחי פעולות האיבה בעיר ירושלים אשר ידעה תקופות קשות של טרור מתאבדים, של פיגועים, של שנאה וקנאות עיוורת.
נוקיר את מנהיגי האומה בראשותו של ראש הממשלה לוי אשכול ואת המפקדים והמצביאים תחת שרביטו של רמטכ"ל צה"ל דאז יצחק רבין.
ואת ראשינו נרכין עתה לזכרם של לוחמינו שנפלו כאן, בגבעת התחמושת, "ושחרית ירושלים בשעוות פניהם" כדבריו של המשורר אורי-צבי.
יהי זכר הנופלים ברוך, ולכן – משפחות שכולות יקרות – אומר מעומק הלב, כמנהג ישראל: "המקום ינחמכם – ובירושלים תנוחמו".
|