בוקר טוב לכולם. תודה רבה לכם.
אדוני היו"ר היוצא של הסוכנות היהודית,
יושבי הבמה הנכבדים ואנשי חבר הנאמנים,

אני שמח מאוד להיות כאן הבוקר שוב ולהיפגש אתכם, ואני מודה לך, זאביק, על דבריך החמים באשר לתפקיד שמילאתי בשנים האחרונות ועל הידידות בינינו שנוצרה לפני שנים כה רבות. אני אישית מאוד התרגשתי מהסרט. ראיתי את הסרט ואמרתי: זאב בילסקי הוא בחור נהדר. לא ידעתי עד כמה הוא נהדר עד שראיתי את הסרט הזה.

זאביק באמת הוכיח את עצמו בהרבה דרכים שונות. הוא היה אחד מראשי הערים הטובים ביותר של ישראל בעיר רעננה, ואינני מקל ראש בתפקיד ראש עיר. זהו תפקיד חשוב מאוד, ואחד התפקידים המעניינים ביותר שישנם. אני חושב שאני יודע על זה משהו אפילו שמעולם לא הייתי ראש עיר של עיר כמו רעננה, אולם עקבתי אחר הצמיחה של רעננה במשך השנים ותמיד נדהמתי מההתפתחות המהירה שלה ומהטיפול של זאביק בתחומים שונים בחיי העיר שהפכו את איכות החיים ברעננה לאחת הטובות ביותר בארץ, ובייחוד מערכת החינוך של רעננה שהיא אחת הטובות במדינה שלנו, וזהו הרי מקור דאגה תמידי עבורנו. הממשלה בראשותי הקצתה מיליארדים לשיפור ושדרוג מערכת החינוך, ואני משוכנע שבמהלך השנים הקרובות נחזה בפירות המהלך הזה והוא יבוא לידי ביטוי בהישגים שיפגינו תלמידי ישראל כתוצאה מהאסטרטגיה החדשה של "אופק חדש" שהוא המיזם החדש והמרכזי שאנו עושים במערכת החינוך שלנו.

אולם זאביק הוכיח עצמו לכל אורך הדרך. הוא עבר מעיריית רעננה לסוכנות היהודית והוא שירת כאן במשך מספר שנים בהצטיינות ולבסוף, אני מבקש לתת לו את הקרדיט, הוא עשה צעד נכון מאוד לא רק בכך שהצטרף לפוליטיקה, אלא בכך שהצטרף למפלגה הנכונה בפוליטיקה, שהיא במקרה גם המפלגה שלי, והוא היה מספיק מוצלח ופופולרי בשביל להיבחר לכנסת, ולכן היום זו לא רק פגישה של חבר הנאמנים, אלא גם הכינוס הראשון של הכנסת ה-18, וזאב יושבע כחבר כנסת חדש. למרבה הצער, הוא יהיה באופוזיציה. הלוואי שהייתה לו ההזדמנות לכהן במשרה ניהולית בממשלה שאני משוכנע שתשרת את האינטרסים של עם ישראל ושל העם היהודי כולו.

הגעתם לכאן הפעם בנסיבות בלתי שגרתיות. כאשר דיברתי בפניכם לפני שנה על מה שכיניתי אז "הפרדיגמה החדשה ביחסים בין יהודי התפוצות ובין מדינת ישראל", דיברתי על נסיבות רגילות ובאותם ימים הנסיבות נראו הרבה יותר רגילות ורגועות מכפי שהן נראות כיום. אם אז העיתוי של דבריי היה נכון, אני חושש שהיום העיתוי נכון שבעתיים. אותן סוגיות שלשמן נדרשנו לבחון שוב את פרדיגמת היחסים, חלוקת האחריות בין יהודי התפוצות ומדינת ישראל, הופכות קשות אף יותר, מורכבות אף יותר ודחופות אף יותר כתוצאה מהשינויים הכלכליים שהתחוללו כמעט בכל פינה בחיינו. אנו אומרים תמיד בגאווה גדולה שעדיין לא ממש מרגישים את זה כאן, אם כי מתחת לפני השטח אפשר כבר לחוש בהשפעות החדשות של המשבר הכלכלי העולמי. אולם, תודות למדיניות אחראית שבה נקטנו בשנים האחרונות, במהלך הצמיחה הנפלאה בכלכלה הישראלית בחמש השנים האחרונות, המשבר עדיין לא חדר ללב החיים בישראל, אולם אנו כבר יכולים להבחין באותותיו, אותות של מיתון ושל אבטלה הולכת וגדלה. רק לפני מספר חודשים התגאינו בעובדה ששיעור התעסוקה בישראל הוא הגבוה ביותר מזה ארבעים שנה וכי שיעור האבטלה עומד על פחות משישה אחוז, הרבה מתחת למקובל במדינות ה-OECD. הכל נראה מזהיר ומבטיח וציפינו גם בשנת 2009 לאותה צמיחה כמו זו שאפיינה את השנים האחרונות. שנת 2008 בישראל הסתיימה בצמיחה גדולה יותר מבכל מדינה מערבית בעולם: 4.1%. אפילו לשנת 2009, קרן המטבע העולמית פרסמה רק אתמול צפי לצמיחה חיובית של 5% בישראל. זוהי צמיחה נמוכה משום שקצב הצמיחה השנתי של האוכלוסייה בישראל עומד על 1.7% ולכן זוהי למעשה ירידה עבור האדם הממוצע בהשוואה למה שהתרגלנו אליו, אולם כאשר אנו משווים את עצמנו לכמה מן המדינות שמהן אתם באים, ושבהן ההערכות הן לצמיחה שלילית דרמטית פי כמה של למעלה מאחוז אחד, שניים, שלושה ואף לעתים ארבעה וחמישה, זה נשמע מבטיח. אך זה מראה את הכיוון וזה מראה את הקשיים.

זה גם מראה מדוע יש צורך לבחון מחדש לא רק את היחסים. אינני חושב שמה שעלינו לעשות זה לבחון את היחסים בין היהודים בתפוצות ובין מדינת ישראל. היחסים מעולם לא היו טובים יותר. מעולם לא הרגשנו שום שינוי במחויבות ובמסירות המוחלטת שלכם לרווחתה של מדינת ישראל, ואינני חושב שמישהו מכם חש אי פעם שיש איזשהו שינוי בחום, בתמיכה, בידידות ובשותפות הבסיסית שיש כאן עם כל קהילה יהודית ברחבי העולם. השאלה היא כיצד אנו חולקים בינינו את האחריות שיש לנו כרגע, על מנת שנוכל להשיג את היעדים שהצבנו לעצמנו ולהבטיח בסופו של דבר שכל הצרכים החשובים של העם היהודי ברחבי העולם יקבלו מענה הולם.

אתמול מינינו ועדה מיוחדת. היא תרוכז ע"י מר מאיר קראוס, שהוא אדם שאני מכיר אישית שנים רבות ואני סומך על תבונתו, שיקול דעתו, ניסיונו ויכולתו לבחון ברצינות את הסוגיות השונות ולגבש המלצות שייבחנו ע"י ועידה מיוחדת ואז יוגשו לחבר הנאמנים ולממשלת ישראל וייבחנו, ינותחו ובתיקונים הנדרשים, אם יהיו כאלה, יאומצו כתבנית חדשה ביחסים בינינו לבינכם.

אני לא בטוח שכאשר יאומצו ההמלצות הללו אהיה באותו תפקיד שאני מכהן בו היום, אם כי יש מי שאומרים לי שהתהליך הפוליטי בישראל קצת שונה מזה הקיים במדינות אחרות ושהעניין הפשוט של הרכבת ממשלה בישראל לא לוקח כל כך מעט זמן כפי שקורה במקומות אחרים, אבל אני לא מנסה לרמוז כלום. אני מקווה שממשלה חדשה בישראל תאושר בקרוב ע"י הכנסת ושממשלה חדשה בישראל תהיה מחויבת לאותם עקרונות בסיסיים שאפיינו את כל ממשלות ישראל מיומן הראשון – מחויבות הדדית, ידידות ותמיכה. אין לי כל ספק בכך.

ייתכנו לעתים הבדלים פוליטיים בין המפלגות. זו הסיבה שאנו מקיימים בחירות ובוחרים ממשלות. ב-25-30 השנים האחרונות בישראל אימצנו דפוסים שאינם שכיחים בישראל. בשלושים השנים הראשונות לקיומה של המדינה הייתה תמיד מפלגה אחת בשלטון, כוח אחד בממשלה, בלי שום שינוי. אולם דעת הקהל בישראל היא מאוד דינמית והזיקה הישנה של אזרחים למפלגות הפוליטיות הישנות שהם גדלו עמן איננה כפי שהייתה בעבר, ואנשים מוכנים לבחון אותן מחדש כל ארבע שנים ולשנות את עמדותיהם ובייחוד לשנות את עמדותיהם ביחס לסוגיות שעמן אנו נדרשים להתמודד והקשיים שבהם אנו נתקלים. הקשיים שעמם אנו מתמודדים היום אינם שונים מהקשיים הבסיסיים שעמם התמודדה מדינת ישראל לפני ארבע, שמונה או שתיים עשרה שנה, למעט דבר אחד והוא שלפעמים הישראלים נאלצים להתפכח מהאשליה שדברים יכולים להשתנות מהר יותר בכיוון שאותו כולנו רוצים. אל תתייחסו למה שאתם קוראים בעיתונים על מחלוקות באשר ליעדים. היעדים של כל הישראלים הם זהים. הדרך להשיג את אותם יעדים עשויה להיות שונה. כל הישראלים רוצים שלום. אין ישראלי אחד שלא באמת ובתמים רוצה שלום בינינו לבין שכנינו. אין ישראלי רציני אחד שלא מוכן לפשרות למען שלום. ייתכן כי תהיינה חילוקי דעות באשר להיקף הפשרה, אולם אין אף ישראלי שלא מוכן לעשות פשרות על מנת להשיג שלום בינינו ובין שכנינו, ואין אף ישראלי שאינו משתוקק לכך שהשלום יבוא יחד עם ביטחון לכל אחד מאזרחי ישראל, ולא משנה באיזה אזור בארץ הוא חי.

מה שחווינו בשנים האחרונות, בייחוד בדרום הארץ, היה לחלוטין בלתי נסבל. הדבר האחרון שאנו רוצים הוא לצאת למלחמה. אנו באמת באמת סולדים מכך. איננו חוששים מכך ואם זה הכרחי ואם הנסיבות מחייבות זאת, אנו מוכנים לעשות זאת, אולם איננו להוטים להיכנס לעימות אלים עם שכנינו. אולם כאשר ישראלים מותקפים בלי סוף במשך שנים בטילים ורקטות בבתיהם, בבתי הספר, ברחובות, במסעדות, בחנויות, כפי שקרה לנו, מגיע הרגע שבו ממשלה אחראית חייבת לומר: איננו מוכנים עוד לספוג ואם נידרש נגיב ונתקוף בחזרה ונבטיח להגיע לכל אחד המנסה לירות ולהרוג ישראלים ולוודא שהוא יפסיק. אנו גם יודעים דבר אחד שאני בטוח שכולכם מכירים אותו, שכל עוד הישראלים נתונים לירי, ושדרות, נתיבות, באר שבע, אשקלון ואשדוד מותקפות, ישנה הרבה אהדה לישראל. לבם של כולם יוצא אלינו. כולם מבינים את הסבל של עם ישראל החשוף לאותן התקפות. אולם ברגע שאנו מחליטים להגיב, כל זה נשכח מיד, בין לילה. אף אחד לא זוכר מה קדם לכך. אף אחד לא זוכר שבמשך שנים ילדי שדרות גדלים בפחד מפני שריקות טילי הקסאם הנופלים על בתיהם או ליד בתיהם, זורעים פחד וחרדה ומשבשים את חייהם, לעתים באופן בלתי הפיך. מה שאנשים יודעים הוא שאותו כוח ברוטאלי של מדינת ישראל עכשיו מכוון כלפי פלסטינים חפים מפשע החיים במשך שנים בתוככי ארגוני הטרור, לעתים מסייעים להם ולרוב משלימים עימם ומאפשרים להם לכוון את נשקם לעבר ישראלים חפים מפשע, מבלי שיעשו דבר כדי למנוע זאת. מה שניסינו לעשות בחודשים האחרונים לא היה ליצור שינוי דרמטי במזרח התיכון כולו או לפתור את כל הבעיות שניצבו מולנו, אלא רק לשנות את המצב הביטחוני בדרומה של ישראל על מנת שילדי הדרום יוכלו לחיות ללא פחד וביתר ביטחון. עכשיו אני מבין שישנן כל מיני חקירות ותלונות נגד ישראלים ונגד האופן שבו נלחמה ישראל על מנת להגן על אזרחיה. אני יכול להבטיח לכם, ואני בטוח שאתם איתנו גם בעניין הזה, אנו נעמוד מאחורי ממשלת ישראל, עם ישראל יעמוד מאחורי כל הלוחמים שלו ללא שום הסתייגויות ויגן עליהם מפני כל ניסיון לפקפק במוסר הלחימה של חיילי צה"ל. איננו פחות מוסריים מאותם אלה המלינים נגדנו. להפך. ההבדל הגדול בינינו לבין אויבינו הוא שכאשר הם יורים טילי קסאם וטילי גראד לתוך ערי ישראל, יש להם מטרה אחת בלבד והיא להרוג אזרחים חפים מפשע ובלתי מעורבים. כאשר אנו משיבים מלחמה, אנו נלחמים על מנת להגיע ספציפית לאותם אלה האחראים על הירי וההרג. אף על פי כן, זה לא תמיד כל כך קל ופשוט. במקומות צפופים, בהם חיים מיליוני אנשים, קשה מאוד לאתר במדויק את מקור הירי ולהבטיח שלא ייפגע אף אדם בלתי מעורב, ולכן לעתים, למרבה הצער ומבלי שנרצה בכך, אנשים בלי מעורבים נפגעים, אולם אנו לעולם לא עושים זאת במתכוון. זו לא האסטרטגיה, זו לא המטרה, זה לא הרעיון וזו לא המדיניות של העם בישראל. לאחרונה מזכ"ל האו"ם, באן קי-מון, אדם מאוד הגון וידידותי, התלונן באוזניי על העובדה שכמה מבנים של האו"ם הופצצו ע"י חיילי צה"ל. שאלתי אותו: מר באן קי-מון, אתה מדמיין לעצמך אותי יושב במשרדי ונותן הוראות לשר הביטחון ובאמצעותו לרמטכ"ל ובאמצעותו לאלוף פיקוד הדרום ולמפקדי החטיבות והפלוגות הלוחמות: "כשאתם נלחמים ורואים בניין של האו"ם, תירו עליו"? מה אתה חושב? שאלתי. אתה חושב שזו המדיניות שלנו? או שמה שקורה הוא שברוב המקרים יישנו בחור בן 22 העומד באמצע הרחוב ויורים עליו מכל הכיוונים והוא מנסה להגן על חייו ועל חיי חייליו כדי שלא ייפגעו, ולמרבה הצער קורה שחלק מהירי מגיע מתוך בניינים הנושאים את דגל האו"ם, וכדי להישאר בחיים על החיילים לירות בחזרה, וכאשר הם יורים בחזרה הם פוגעים במקום שלאחר מכן אנו למדים שהוא חלק ממוסדות האו"ם. זוהי רק דוגמה אחת. מה שאנו מנסים לעשות הוא להביא שקט וביטחון לדרום מדינת ישראל, ועדיין אין לנו את זה באופן מוחלט, אפילו אחרי המבצע. הם ממשיכים לירות, ואנו נגיב, ואם הם יירו יותר, אנו נגיב בעוצמה כזו ששוב זה יהיה מקום שיהיה לצד השני מאוד מאוד לא נעים להיות בו. אנו לא נהסס. לא נהסס משום שאיננו רוצים לחזור לאותו מצב שהיה קיים עד דצמבר.

אני יודע שייתכן והנסיבות הבינלאומיות משתנות כעת ודרך אגב, אני לא בטוח בכך. הרבה אנשים בישראל ולעתים אנשים מחו"ל שואלים אותי: מה יעשה הממשל האמריקני החדש? ואני אומר להם: תראו, אני לא יכול לומר שיש לי איתם אותה היכרות אינטימית שהייתה לי עם הממשל הקודם וזאת משום שעבדתי עם הממשל הקודם במשך שנים. אולם אני מכיר כמה מהם טוב למדי. הם נאמנים מאוד לאותם רעיונות. הם מתנגדים באופן נחרץ לארגוני הטרור. הם מתנגדים באופן נחרץ לשימוש באלימות מצד ארגוני הטרור נגד אנשים חפים מפשע בישראל והם לא יעשו כל צעד שיסכן את ביטחון עם ישראל והם לא יושיטו את ידם לאף אחד הרוצה להמשיך את ירי טילי הקסאם נגד ישראלים חפים מפשע. אין לי כל ספק בכך. אני בוטח לחלוטין בדברי הנשיא אובמה במהלך ביקורו כאן, כאשר הוא ביקר בשדרות ונשאל מה הוא היה עושה בנסיבות דומות והוא השיב בצורה הטבעית, האנושית והספונטנית ביותר שאפשר היה לצפות ממישהו: "אילו שתי בנותיי היו חיות כאן ומישהו היה יורה טילים כדי להרוג אותן, הייתי מפעיל את כל כוחי על מנת להגן עליהן". אינני חושב שהוא שינה את עמדתו ואת תחושותיו ואת תחושת האחריות שלו לחיי בנותיו ולחיי אותן בנות המתגוררות בדרום מדינת ישראל וחשופות לאותן שנאה, רשעות, אכזריות ותאוות רצח של אותם ארגוני טרור רדיקליים השולטים בעזה שליטה מוחלטת. אנו נעשה כל מאמץ אפשרי למנוע את הברחות הנשק מסיני לתוך עזה. אנו ננסה לשלול מארגוני הטרור את הנשק שבו הם יכולים להשתמש כדי לירות על ישראלים, ואנו נמשיך במלוא העוצמה שיש לנו על מנת להחזיר הביתה את החייל גלעד שליט. אנו עושים זאת במהלך שלוש השנים האחרונות באופן בלתי פוסק. אנו עושים זאת כעת יום ולילה בכל הכוח העומד לרשותנו, בכל הערוצים שיש לנו. אינני יכול להתבטא בנושא הזה באותה צורה חסרת אחריות כפי שעושים אחרים. עמדתי היא שונה. אני ראש הממשלה ואינני יכול לדבר באופן חופשי על המאמצים שאנו עושים ואינני יכול לחשוף בפני הציבור את פרטי המאמצים שלנו משום שזה עלול לפגוע במאמצים שאנו עושים להשיב אותו חזרה לישראל. אולם אין דבר שאני רוצה יותר מאשר להביא את גלעד שליט חזרה לחיק משפחתו, לעם שלו ולמדינה שלו, ואני לא אחסוך כל מאמץ ואמשיך בזהירות, ברגישות ובאחריות, כפי שעשינו עד כה, ואני בטוח שישנו סיכוי שזה יתקדם. אינני יודע באיזו מהירות זה יתקדם ואינני רוצה להבטיח באיזו מהירות זה יתממש. אני חושב שזה מסוכן לומר זאת ואפילו חסר אחריות, אולם אני יכול להבטיח לכם שאנו עושים את המאמצים הללו, שאנו עובדים קשה בערוצים רבים ושונים שחלקם, לצערי, מתפרסמים ע"י אנשים חסרי אחריות. אנו נמשיך במאמצים הללו ואני משוכנע שבסופו של דבר נגיע לתוצאה שאנו מייחלים לה כל כך, והיא להביא את גלעד שליט הביתה, בריא ושלם, להוריו, משפחתו, חבריו ולעם ישראל.

אני יודע כי ישנו כעת מצב פוליטי חדש ואני בטוח כי ישנה סקרנות מסוימת לדעת מה קורה. אני החלטתי שאינני מתערב בתהליך הפעם. העם בישראל אמר את דברו. נשיא מדינת ישראל הטיל על מועמד להרכיב ממשלה חדשה. אני מכיר כמובן את המועמד הזה טוב למדי. היינו יחד באותה מפלגה, אפילו באותה ממשלה, במשך שנים, ואני מאחל למועמד, מר נתניהו, הצלחה במאמציו לבנות ממשלה יציבה וחזקה לעם ישראל, ממשלה שתעשה כל מאמץ להשיג שלום. זה לא קל ולא פשוט, ואני יכול להעיד עד כמה זה קשה אפילו כשאתה מוכן לעשות פשרות וויתורים דרמטיים כדי להשיג זאת. עם זאת, אני מאחל לו את אותה נחישות ותקיפות בהגנה על ביטחון עם ישראל, עם אותה רוח ובאותו אופן שאנו ניסינו לעשות זאת, ואני יודע שהוא תמיד היה מחויב לכך לכל אורך הקריירה שלו בתפקידים שונים במשך שנים רבות בעבר.

בין לבין, יהיה עלינו להמשיך לבנות את מדינת ישראל, ואני אישית מאמין שיהיו אשר יהיו ההבדלים בין המפלגות, אנו יודעים באמת, בין אם אנו אוהבים להודות בכך פומבית ובין אם לאו, שישנם שני אזורי התפתחות וצמיחה שהינם חיוניים לעתיד ישראל. האחד הוא בצפון, בגליל, והשני הוא בדרום, בנגב. אלה הם שטחים שאינם נתונים במחלוקת. בעוד ששטחים אחרים נתונים במחלוקת ונמצאים במוקד משבר או סכסוך באשר לעתידם, אין אדם אחד במדינה הזו או מחוצה לה (למעט כמה מדינות ערביות מוסלמיות) המפקפק בזכותה של ישראל לפתח את האזורים הללו במדינת ישראל, שהם חיוניים לעתידנו. ניתן לעשות הרבה וצריך לעשות הרבה על מנת להפוך את ישראל ליותר חזקה ובעלת עוצמה, וזאת באמצעות בנייה של אותם אזורים ריקים שאינם מאוכלסים באנשים, וכך יושג יותר ביטחון וזה יוכל לגרום לחיים בארץ הזו להיראות שונים לחלוטין, בייחוד כאשר מסתכלים על דרום הארץ. זה נראה כמו מדבר, וזה אכן מדבר, אולם זה מדבר שיכול לפרוח ולהפוך לגן עדן, ויש לנו היכולת, יש לנו הידע, יש לנו האמצעים, יש לנו הטכנולוגיות, יש לנו כל מה שצריך כדי לגרום לנגב להיראות שונה לחלוטין מכפי שהוא היום. אני יודע שישנם אלפי ישראלים, אלפי ישראלים צעירים, שיכולים להסתכל דרומה ולמצוא בדרום את המקום לבנות בו את עתידם, וזו חובתנו, חובתה של ההנהגה הישראלית וההנהגה היהודית, לעשות כל מאמץ אפשרי על מנת להקל עליהם לרדת דרומה, לבנות את הנגב ולהפוך את הנגב לאזור משגשג ומתקדם במדינת ישראל. בחזוני, בחלומותיי שלי, כשאני מסתכל עשרים שנה קדימה, אני רואה מאות אלפי ישראלים חיים בדרומה של ישראל. אני רואה את באר שבע לא כעיר הדרומית ביותר במדינת ישראל, אלא כעיר הנמצאת במרכז הארץ, גדולה יותר, עם אוניברסיטה גדולה יותר, מרכזי מחקר ופארקים תעשייתיים, שתהפוך למטרופולין בתוך אזור מיושב עצום שיהיה מלא בצעירים ובמשפחות צעירות ובבסיסי צבא ומה לא, שיוכלו לבנות את דרום מדינת ישראל. זה צריך להיות אחד מיעדיה המרכזיים של כל ממשלה עתידית בישראל. אני משוכנע שאם נתמקד בכך, עם כל הכוחות שיש לנו, עם אותה רוח יזמות המאפיינת כל כך את מדינת ישראל ועם עם ישראל, עם כל האנרגיות שיש לנו, נוכל להפוך את הנגב לחלק אינטגרלי ודינמי מחיי מדינתנו ועתיד מדינתנו.

אנו נחזור אליכם בזמנים טובים יותר, ויהיו זמנים טובים יותר. זו רק שאלה של זמן, ולא ירחק היום. לעתים כאשר אני קורא את כל ההערכות וכל הניתוחים וכל הנבואות של כל המומחים, אני אומר: אם הם כל כך חכמים, כיצד לא ידעו לחזות את המשבר הזה מלכתחילה? הם לא ידעו זאת. ולכן אני אומר לכם כעת, אינני מומחה, תודה לאל, אני רק אדם רגיל, ואני אומר שאני רואה את הנחישות של הקהילה הבינלאומית ותחושת האחריות של הנהגת העולם כפי שבאה לידי ביטוי במהלך השנים האחרונות בפעולות שהיו לחלוטין מנוגדות לאידיאולוגיה שלהם במשך שנים כה רבות, אולם כאשר הם חשו בסכנה וכאשר הם הבינו את הקשיים, הם היו מוכנים לעשות דברים שהם מעולם לא חשבו שיעשו, והם עשו זאת רק משום שהבינו שיש לנקוט צעדים יוצאי דופן על מנת לפתור את המשבר, את אותה התפתחות שהתחוללה לנגד עינינו והייתה עלולה לערער את היציבות העולמית. לכן, כפי שלא חזו את המשבר שנה או כמה חודשים לפני שהוא התחולל, אני לוקח בעירבון מוגבל כמה מהתחזיות הללו והניתוחים של אותם אנשים המנסים לשכנע אותנו שזה ייקח שנים על גבי שנים לפני שנתאושש מהמשבר הכלכלי. זה בוודאי ייקח זמן, אבל זה ייקח פחות זמן אם נתמקד במה שצריך לעשות ונהיה נחושים לבצע את המדיניות הזו ובייחוד אם נהיה חכמים מספיק להקצות כאן בישראל את משאבינו המוגבלים למקומות הנכונים, לבנות את התשתיות הנדרשות לצמיחת מדינת ישראל בדרום הארץ. הנגב והגליל הם אותם מקומות שבבנייתם עלינו להשקיע את רוב האנרגיות שלנו, את רוב האמצעים שלנו ואת רוב מאמצינו על מנת שנהיה במצב שונה בעוד כמה שנים, וזה יהיה לרווחת עמנו ולמען עוצמתה של מדינתנו.

זהו קרוב לודאי נאומי האחרון בפניכם, לפחות לעת עתה, בתפקידי כראש ממשלת ישראל. אני מבקש להודות לכם על השותפות, הידידות ושיתוף הפעולה שלכם במהלך השנים. לעתים היו לנו ויכוחים וחילוקי דעות לגבי חלק מהסוגיות, אולם מה שיפה ביחסים בינינו הוא שתמיד ידענו לשבת במשרדי, בחדר הקבינט, במקומות אחרים, בחו"ל, ולשוחח על כך באופן רציני, בתחושת אחריות משותפת, וסגרנו את הפערים והתקרבנו אף יותר האחד לשני באותן סוגיות, ואני חושב כי עשינו זאת במידה כזו של הצלחה שצריכה למלא אותנו אופטימיות לגבי מה שצופן לנו העתיד.

אני מבקש להודות לכולכם, אני מבקש להודות להנהגת הסוכנות היהודית ולחבר הנאמנים, ושוב להודות לראשי כל הארגונים היהודיים המרכזיים המרכיבים את הסוכנות היהודית, ואני לא אמנה אותם אחד לאחד, אבל כולם כאן ואתם מכירים אותם. אני מבקש להודות לידידי זאב בילסקי ואני מבקש להודות לידידי שפרש בינתיים ונסע לוושינגטון לשמש שגריר ישראל באמריקה, סליי מרידור, שמילא תפקיד מרכזי בסוכנות היהודית ובבניית אותה מערכת יחסים בין מדינת ישראל ויהדות התפוצות. אני מבקש להודות לצוות שעבד איתי כל השנים הללו. אני לא רואה כאן את רייצ'ל, ששימשה אשת הקשר שלי לכל אחד ואחת מכם  במשך שנים ארוכות ושהייתה כל כך יעילה, אדיבה, חמה ותומכת בכולנו ובשימור הקשרים בינינו.

תודה רבה לכם. אני מקווה כי הפרדיגמה החדשה תצמח מתוך חשיבה משותפת ושיתוף פעולה ושכולנו ניפגש שוב בקרוב, באווירה יותר אופטימית ודינמית ובתחושה שאנו מתקדמים לקראת פתרון כל הסוגיות התלויות ועומדות שאיתן עלינו להתמודד על מנת להפוך את חיי העם היהודי חזקים יותר, טובים יותר ומאושרים יותר.

תודה רבה לכם.