|
 |
|
| סמל ראשון יהונתן (סרגיי) וולסיוק ז"ל |
| 20/07/2006 - יום חמישי כ"ד תמוז תשס"ו |
|
סמל ראשון יהונתן (סרגיי) וולסיוק בן 21 מלהב.
יהונתן עלה לארץ לבדו לפני שש מאוקראינה במסגרת תוכנית נעל"ה, בעוד הוריו ואחיו הצעיר נשארו בארץ הולדתם. יונתן, אומץ על-ידי דלית גל מקיבוץ להב ולמד בבית הספר "מבואות נגב". לאחר הלימודים התגייס לצה"ל ליחידה מוברחת, משם עבר לאגוז.
יוליה אמו של יהונתן החליטה שבנה ייקבר בקיבוץ להב: "הוא היה אזרח ישראל ומילא את חובתו ולכן ייקבר כאן. הוא מאוד אהב את הארץ".
יהונתן אהב מאוד את הצבא, כפי שמספרת דלית: "הוא היה מה שנקרא נעול, נעול על הצבא, נעול על ישראל והיה אמור להשתחרר בנובמבר הקרוב. בשבוע שעבר הוא אפילו אמר לי שהוא מחכה להגיע ללבנון, הוא לא פחד. כל המצב מאוד הכעיס אותו. הטרוריסטים מכעיסים אותו. הוא הרגיש שהוא רוצה לעשות משהו". חברו ניר אמיתי, הוסיף: "הוא היה נחוש ונכון לתרום ולהתגייס הצבא היה מקום קליטה טוב עבורו".
את האהבה לצבא, ספג מאביו, איש קבע בצבא אוקראינה. אך ליהונתן היו גם אהבות אחרות, הוא היה ספורטאי, אהב צילום והייתה לו חברה בחצי שנה האחרונה, סטודנטית מתל-אביב שלאחר שחרורו בנובמבר הקרוב הוא היה אמור לעבור ולגור יחד איתה ולהתחיל ללמוד. את הוריו פגש בפעם האחרונה לפני מספר חודשים כאשר קיבל חופשה מיוחדת מהצבא.
דלית, אימצה גם את אלונה גם כן עולה מאוקראינה, והשניים יחד עם ביתה בת ה-10 היו כמו משפחה אחת: "הוא מאוד קשור לילדה שלי כמו אח, הוא בן בית. אני יודעת שאימא שלו לחצה עליו לחזור לאוקראינה, אבל הוא לא הסכים לשמוע על זה. הוא שמח להתגייס לצבא. כולם אהבו אותו, היה לו מזג טוב ותמיד הוא רוצה לעזור. ליהונתן היו המון חברים וחברות הוא השתלב היטב".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|