|
 |
|
| סמ"ר עדי סלים ז"ל |
| 09/08/2006 - יום רביעי ט"ו אב תשס"ו |
|
סמ"ר עדי סלים בן 22 מבית חשמונאי.
האסון פגע פעמיים בתוך שש שנים באותו רחוב ביישוב בית חשמונאי. לאחר שקיבלה את הבשורה המרה נשכבה אמו של עדי על מיטתו וניסתה להירדם. כשבאו לבקרה אמרה: "אני נשבעת שאני לא מתכוונת לכבס את הסדינים האלו כדי שהריח שלו יישאר".
שוש סלים, אמו של עדי, הרגישה, כך נראה, שמשהו רע קרה לבנה. יומיים לפני האסון היא לא הייתה מסוגלת להפסיק לבכות ולדאוג לו. יום לפני האסון בערב ישבה עם חברתה פרי וסיפרה כי כואבת לה הבטן ושהיא מודאגת. אחר כך אמרה שהדופק שלה משונה. כמה שעות לאחר מכן התברר שתחושותיה הקשות לא היו לשווא ושהיא חשה במותו של בנה. "יומיים היא כבר בוכה לי שכואבת לה הבטן. אני בהכנות לאזכרה של בני ובדרך כלל היא תמיד עוזרת לי, אבל השנה היא אמרה לי שלא יכולה לעזור כי הייתה במתח", סיפרה שרביט.
עדי הגיע ביום ראשון בלילה לביקור חפוז בבית הוריו וסיפר לאמו שבשבועיים האחרונים, מאז גויס למילואים כחובש במגלן, הוא אכל רק טונה. כשהגיע לביתו הוא היה מרוצה מאוד מהארוחה שהכינה אמו שהייתה מאושרת לראותו.
עדי שהשתחרר מהצבא לפני זמן קצר, החל לעבוד באבטחה. הוא המשיך לגור בבית הוריו ורכש לעצמו מכונית. באוקטובר הוא תכנן להתחיל ללמוד מזרחנות במכללת ספיר. "הוא היה ילד חרוץ, מתוק, מהטובים ביותר שיש", סיפרו המנחמים שבאו לבית המשפחה.
הוא הותיר אחריו את אמו, אביו אליו היה קשור מאד, ושלוש אחיות: נילי, קרן שאמורה להתחתן ודניאל הקטנה בת ה- 13. |
|
|
|
|
|
|
 |
|