גברתי שרת החינוך, הפרופ' יולי תמיר
יו"ר הסוכנות היהודית וההנהגה הציונית, זאב ביילסקי
יו"ר חבר השופטים, מר אהרון ידלין
כל נציגי המוסדות וחבר השופטים כולו והאורחים הרבים, לרבות אלופי צה"ל שנמצאים כאן וכמובן המתמודדות והמתמודדים ובראשם כלת התנ"ך העולמית, צורית ברנסון

"פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש שהוא עם ומתחיל ללכת" – כתב המשורר אמיר גלבוע. תחושת החגיגיות הזו של תקומת אדם, של תקומת עם, מלווה אותנו היום כשאנו מציינים 60 שנות עצמאות. אך לא "פתאום" קם העם הזה, כי אם אחרי אלפיים-שנות צמח הוא, מתוך אדמתם של דוד ושל שאול, של דבורה ושל גדעון, של ברק ושל שמשון.
מבין דפיו של התנ"ך, שאתם מכירים כעת מלפני ומלפנים, עולה וצומחת דמותה המיוחלת של ארץ ישראל כפי שמצויין בספר דברים:
"ארץ נחלי מים, עיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר. ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון. ארץ זית, שמן ודבש. ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, לא תחסר כל בה. ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצוב נחושת".

הארץ הזו אמנם הובטחה לאברהם אך דרכו אליה היתה רצופת קורבנות: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, אל הארץ אשר אראך", פוקד אלוהים על אברהם, ומאז, אלפי שנים, מיליוני לבבות יהודים לא חדלים לכמוה אל הארץ הזו, ארץ ישראל, הארץ שהבטיח ה' לזרעו של אברהם.
גם אנו באנו לכאן מקצווי תבל, בדרך ארוכה ומפרכת, שלא נפקדו ממנה רעב, מחלות ומלחמות. גם אנו, סבינו והורינו, שכנינו וחברינו, עזבו מולדת ובית-הורים, והלכו בעקבות ליבם אל ארץ ישראל.

אך ציווי נוסף ציווה ה' את אברהם: "קח נא את בנך, את יחידך אשר אהבת, את יצחק, ולך-לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אומר אליך", אמר האל בניסיון מבחן שאין אכזרי ממנו.
לצערי, גם פקודה זו מלווה אותנו עשרות שנים, ואנו ממשיכים להקריב את בנינו על מזבח הארץ הזו. שלא כמו בסיפור התנ"כי, הרי שכאן, במציאות-מלחמותינו על הגנת ישראל, לא צצה בת קול אלוהית המצילה ברגע האחרון את חיי הנער. יצחק אמנם ניצל וחי, אך מדינת ישראל ממשיכה להקריב את בניה ובנותיה על מימוש זכות קיומנו כאן.
בשנת ה-60 למדינת ישראל ניתן לומר כי אלוהים קיים הבטחתו – ואנו, צאצאיו של אברהם, ירשנו את הארץ, מילאנו אותה, הפרחנו שממתה, בנינו ופיארנו.
רוח ההקרבה עדיין מפעמת בתוכנו, ועדיין, לצערי, מעמידה אותנו שוב ושוב במבחנים קשים מנשוא.

לכם, משתתפי החידון ואורחים יקרים, אני רוצה לומר: אל תסתפקו בדפי התנ"ך, לימדו אותם היטב אך תורו את הארץ ברגליכם. חושו את אדמתה כפי שעשו זאת גיבורינו לפני 3,000 שנה, וכך, מתוך מגע בלתי-אמצעי, המשיכו לאהוב את ארץ ישראל, את מדינת ישראל, כי היא-היא ההבטחה ההיסטורית שקוימה, הברית שנכרתה, סמל הסמלים שהפך למציאות.

תודה רבה וחג שמח לכל עם ישראל.