צילום: לע"מ

-הטקסט עבר התאמת עריכה-
‏
אני מבקש לברך בראש כולם את השר הצעיר והנמרץ שלנו, שר הבינוי והשיכון, אריאל אטיאס.

אני מברך אותך ניסים על עבודה חשובה שאתה עושה.

אני רוצה לברך גם את ידידי משכבר הימים, נשיא הכבוד של התאחדות הקבלנים, אורי דורי.

אני מבקש לברך את הנשיא הנכנס של התאחדות התעשיינים, צביקה אורן. צלצלתי אליו ואמרתי 'צביקה, איחולי ותנחומי!'. לא משום שיש שנה רעה, אלא משום שכל מי שנושא בעול של תפקיד ציבורי נושא בעול. אנחנו מאחלים לו שיישא אותו טוב ויעלה מעלה מעלה, אבל משפחתו, ילדיו, נכדיו, מי שלא יהיה, תמיד משלמים את המחיר.

אני מברך את מנכ"ל התאחדות הקבלנים, מוטי כידור, ואתכם הקבלנים – אתם אנשים מאוד חשובים במדינת ישראל. אתם בונים את הארץ, אתם יוזמים, אתם נוטלים עליכם סיכונים, ואתם מחוללים שינוי חשוב ביותר.

אני רוצה להגיד לכם כמה חשוב: אני אינני מזלזל במציאות הבינלאומית. אני מסתכל עליה, מעריך אותה, אבל יש לי כלל. אמרתי את זה לאנשי משרד האוצר כשנכנסתי למשרד האוצר לפני שמונה שנים. אמרו לי 'הנה תחזית הצמיחה שלנו לשנה הבאה'. אמרתי 'מה זאת אומרת תחזית הצמיחה?' אנחנו לא עוסקים בתחזיות. אנחנו לא חזאים. מה היעדים שלנו לשנה הבאה!

אנחנו מציבים יעדים. כל רבעון אנחנו ניפגש ואם לא הסגנו את היעד אנחנו נחשוב מה אנחנו צריכים לעשות כדי להשיג את היעד. אתם זוכרים את המשק באותם שנים שהיה בצמיחה וחשבתי שצריך להביא אותו לחמישה אחוז צמיחה תוך שנה וחצי. אגב, זה מה שעשינו. הצבנו יעדים. גם עכשיו אנחנו מציבים יעדים, לא מתוך התעלמות מקיומה של  תחזית עולמית על המשק.
 
אנחנו שוק קטן מאוד. אנחנו בסה"כ עוד מעט שמונה מיליון בני אדם במדינת ישראל. אנחנו לא 80 מיליון ולא 800 מיליון וגם לא 330 מיליון כמו ארה"ב. אנחנו 8 מיליון בני אדם. אנחנו צריכים נתח שוק קטן מאוד משוק ענק כדי להגדיל את הייצוא.

אנחנו סוחרים עם סין, אבל כל מה שאנחנו מוכרים לסין זה 2.5 מיליארד דולר. זה כלום. אם נמכור 10 מיליארד דולר, זה לא בשמיים, אנחנו פותרים צד אחד של משוואת הצמיחה. אנחנו הולכים לסין, ושר החוץ של הודו מגיע הנה, ושר האוצר היה בהודו והנשיא היה בוייטנאם. זה לא מקרי. צריך לבחון עוד כמה שווקים. צד אחד זה הייצוא. אנחנו צריכים נתח קטן משוק ענק. זה יתרון הקוטן שלנו. לכן אנחנו יכולים לפעול כדי לשנות את התחזית ולעמוד ביעדים. זה מקור אחד. הוא דורש מאמץ, ובמדינות הללו לממשלות יש הרבה מה להגיד ולכן לממשלה יש תפקיד חשוב. אלה המשימות שלנו.
 
יש מקור צמיחה שני. זה אתם, אתם בשוק הבניה. למה? כי קשה לבנות במדינה הזו. כיוון שקשה לבנות במדינה הזו נוצר פער בין הביקוש לדירות ואספקת הדירות. האחרונים שאני אבוא אליהם בטענות זה אליכם. אני בא קודם כל בטענות למונופול. מי זה המונופול? הממשלה. על הבירוקרטיה השונה שלה, המגוונת שלה. יש לה בירוקרטיה בתכנון, ויש לה בירוקרטיה בשיווק. יש לה כמובן מונופול באחזקת הקרקעות. הוא לא מוחלט, בערך 90%, אבל אלה מונופולים רבי עוצמה. לכן במדינת ישראל נוצר פער.

הפער הזה הביא לכך שיש עשרות אלפי דירות שהיו, עם כניסת הממשלה, בפער. הדבר הזה דוחף להעלאת מחירים. אנחנו רוצים לצמצמם את הפער. גם כשנצמצם את הפער עדיין יהיה פער, כי במדינת ישראל אתה צריך לשלם 130 משכורות! 130 משכורות לדירה. לאותה דירה ב-OECD דרושות 96 משכורות. זה פער של עשרות אחוזים. אנחנו רוצים להוריד את זה כדי שרמת השעבוד של הישראלי לא תהיה כזו גדולה. אנשים לא צריכים למשכן את החיים שלהם. יש כאן ילדים שגרים עם ההורים שלהם, עוד מעט יהיו נכדים שגרים עם ההורים שלהם.

זה דבר שלא מקובל עלינו. עם כניסתנו לתפקיד אמרנו שהדבר הראשון שאנחנו צריכים לעשות כדי לסגור את הפער זה להגדיל את ההיצע של קרקעות, של קרקעות מתוכננות, של קרקעות משווקות. להגדיל, להגדיל, להגדיל. כדי להגדיל עשינו כמה דברים. אני חייב להגיד 'עשינו' – אני חייב קודם כל לציין את חברי אריאל (אטיאס) וגם חברים אחרים. עבדנו כצוות ואמרנו מה אנחנו צריכים לעשות.

הדבר הראשון שהיינו צריכים לעשות זה קודם כל להסיר מחסום שהושם על ידי הממשלה הקודמת שמנע בניה באזור המרכז. רוב הביקושים, כפי שאתם יודעים, הם באזור המרכז. כשאתה בולם בניה באזור המרכז אתה גורם לעליית מחירים עוד יותר גדולה. אז הדבר הראשון שעשינו – הסרנו את ההגבלה הזו.

הדבר השני היה למתוח תשתיות, כבישים ורכבות, צפונה ודרומה, מחלפים, כבישים, אוטוסטראדות, מסילות ברזל. לפתוח את מדינת ישראל מהפקק הזה של חדרה-גדרה ופרוזדור ירושלים על מנת שנוכל להגיע ליתרת הארץ. אתה לא יכול להגיד לאנשים 'תלכו תגורו במקום מסוים' אם לוקח להם שעות להגיע לשם, ואז אתה צריך לסבסד מפעלים כדי שהם יוכלו לעבוד שם והם כבר לא רווחיים ואז אתה נכנס למעגל הזה שאתה מסבסד מסבסד מסבסד, אנשים סוחרים בסבסוד הזה והמפעלים נסגרים בסופו של דבר. הרבה יותר פשוט לפתוח צירים מהמרכז, צפונה ודרומה ומחיר הדירות בגוש דן הופך להיות מנוע הצמיחה והפיתוח הגדול ביותר במדינת ישראל. זה מה שקרה באור עקיבה, וזה מה שקרה אח"כ בעין תות, זה מה שקורה עכשיו בעפולה, זה מה שקורה בדרום, זה מה שקורה כשאתה פותח צירים מהירים – ליד המחלפים מתחילים להתפתח ישובים ובניה, בתנאי שיש קרקע.

עכשיו אין קרקע זמינה. אתה יכול לפתח כבישים ורכבות, אבל אתה מוכרח לפתח גם את הקרקעות בצמידות אליהן. לכן הדבר הבא שעשינו – אמרנו אנחנו חייבים לעשות שני שינויים יסודיים. כל מה שאני אומר לכם עכשיו זה לפני רוטשילד ולפני הדברים האלה. אני מדבר לפני שלוש שנים.

הדבר הראשון זה לשנות את החוק של מנהל מקרקעי ישראל. איזו בירוקרטיה זו הייתה! אין דבר כזה בעולם. בעולם! יכולים להיות האנשים הטובים ביותר בפנים, אבל הבירוקרטיה היא מסורבלת, מסרבלת, חוסמת. אני חשבתי שצריך לעשות שינויים, ולכן העברנו חוק לשינוי לרפורמה במנהל מקרקעי ישראל, לעשות אותו הרבה יותר פשוט, פחות מסורבל, יותר נוטה כלפי שיווק, עם יותר סמכויות למנהלים, יותר אנשי מקצוע. אני לא אפרט את הכל. זה היה קשה מאוד להעביר את זה. ישבנו אריאל ואני עם עופר עיני ונציגי הוועד, עם שר האוצר, עם אגף תקציבים, עם רפרנטים. אני חושב שישבתי שם עשר פעמים. כשאני רוצה משהו אני נוטה להקדיש לזה זמן. אני חשבתי שזה קריטי להעביר את הרפורמה במנהל מקרקעי ישראל, וחשבתי שחשוב גם למנות שם אדם שהוא בכיוון הזה, של מחשבה החוצה כלפי השוק. מינינו איש כזה, והוא עובד בצמידות לשר השיכון. זו רפורמה אחת.

זה ביחס לשיווק קרקעות, זה שיווק, אבל זה לא מספיק ביחס לתכנון. התחלנו להעביר חוק מהפכני בתכנון, אבל החוק הזה לוקח הרבה זמן, יש ירוקים וצהובים וכל מני צבעים וקשה, לוקח זמן, ובצדק, אלה דיונים רציניים. ולכן אמרנו נעשה כביש עוקף באמצעות הוד"לים כדי שנוכל להריץ את התכנון עכשיו. ויש גם וועדה להתרת חסמים בראשות המנכ"ל, מיניתי עכשיו מנכ"ל חדש למשרד רה"מ, הוא נכנס אלי ביום הראשון, אמרתי לו 'תוציא את הפנקס', יש לו פנקס, כל מי שעובד איתי יש לו פנקס קטן כזה, ואמרתי לו 'תרשום, דיור, מספר 1, היעד הראשון והחשוב ביותר שלך הוא בשוק הבנייה, אנחנו חייבים להגדיל את ההיצע'. אלה שלוש המשימות שתיארתי, יש עוד, על מנת לסייע בהגדלת ההיצע. אני יודע שיש לכם בעיות, ניסים תיאר אותן במדויק, אחד זה האשראי, מחנק האשראי, ואני יודע שאלי יונס יושב פה, אבל גם הוא כפוף לכללים. אז במחלק האשראי, ביחס לבנק ישראל, אתם פשוט הזמנתם את האדם הלא נכון להרצות, תעשו עוד ערב תזמינו את סטנלי פישר, בעיקר כדי שישמע, זה חשוב. הוא שומע, גם בנסיבות אחרות.
 
הדבר השני זה עובדים, הייתי לאחרונה בבולגריה למטרות אחרות, אבל בעודנו שם אמרתי לרה"מ- אתם מבקשים להביא עובדים, אנחנו מבקשים שתביאו 2,000 עובדים, עובדי בנייה. כבר הגיעו? בדרך? חלק. עוד מעט יגיעו השאר. ואני קשוב לצורך הזה כי אני רואה את הבנייה כמנוע הצמיחה השני, השני, הראשון הוא כלפי בחוץ - הייצוא, השני כלפי פנים - הבנייה. אלה שני המנועים שקיימים בפני עצמם, הם עוזרים לנו להתגבר על הערכות השוק, על התחזיות, הם נותנים לנו כלים משום שיש כאן מה שנקרא ביקוש מצטבר, משום שאתם משרשרים, אני תמיד אומר שבקיר הזה יש 7 תעשיות ואחריהם יש עוד 70 תעשיות, בכל קיר כזה, בכל בנייה, בכל מבנה, וזה משרשר את עצמו לתוך המשק.

לכן אנחנו מעוניינים, אני נאבק על הדברים הללו, וחלק מהרפורמות האלה היינו צריכים להיאבק, אני חושב שלפעמים נשארתי, לא לבד במליאה, אבל במיעוט מזהיר, והייתי צריך לנקוט באמצעים דרסטיים כדי להעביר חלק מהרפורמות האלה לפני כמה שנים, כולל הקטנת החלק של המדינה בקרקעות המדינה, ולכן בחזון שלי, מה שהייתי רוצה לראות זה תהליכים הרבה יותר פשוטים, לתכנן קרקע, לשווק דירות, לאפשר לכם לבנות ובעיקר לפתוח את הפקק הזה של חדרה-גדרה לתוך הגליל והנגב.

יש לנו מדינה קטנטנה, אין סיבה שתהיה פריפריה, אולי אם יש מקום אחד זה אילת, וגם אליה אנחנו מעבירים קו רכבת, כביש מהיר כבר אנחנו עושים. לכן המדינה צריכה להיות מחוברת מדן ועד אילת בלי רמזור, דבר שעשו באמריקה בשנות ה-40, ורכבת שמחברת את ים סוף לים התיכון לפחות, וגם לתוך הגליל, דבר שעשו בארה"ב באמצע המאה ה-19. אבל ההשלכות של זה פלוס פתיחת הבירוקרטיה של הבניה זה שנים רבות של צמיחה. להערכתי, אם נשלים את הרפורמות שאנחנו מדברים, זה 2% תוספת לתל"ג לשנה לחמש עשרה שנים.

ולא אנחנו נעשה את זה, אתם תעשו את זה. אני יודע שאתם מסוגלים לזה, אני יודע שיש לכם את כל היזמות והעוצמה והניסיון ואני חושב שמה שראוי לעשות זה לשחרר אתכם לעבוד, לאפשר לכם לעבוד. אני רוצה שתצאו מכאן בערב הזה עם הידיעה שאנחנו מחויבים לעשות את זה. אני לא מציע להקפיא את השוק, יש הקפאה של השוק שנוצרה, או האטה של השוק שנוצרה, אני מציע לקצר את הזמן, אנחנו מחויבים לכל מה שאמרתי כאן ואני רוצה לנסוך בכם את הביטחון ללכת קדימה, לצעוד קדימה, לעשות את הצעדים, למכור דירות, לבנות דירות, לא לחשוש. תגידו לנו את הבעיות, במידת יכולתנו במה שתלוי בנו אנחנו נעשה ומה שלא תלוי בנו, תקיימו ערב נוסף ותדונו במהלכו.

אני מאוד מודה לכם, תודה רבה לכם.