צולם ע"י לע"מ

בוקר טוב,

אני מאוד שמח להיות פה ואני שמח לראות אתכם. אני חושב שאם נבדוק עכשיו את כל הקהילות השונות שנמצאות כאן מכל כך הרבה מדינות: מקראקס, מסידני, ממלבורן, מדרום אמריקה ומאירופה, אם נבדוק היטב, אני בטוח שתמצאו שנפגשתי עם רבים מכם במשך השנים כאן, בירושלים, לפעמים באחת הערים היותר קטנות שלנו, בתל אביב והרבה מאוד פעמים גם במקומות שאתם באים מהם מכל רחבי העולם היהודי.

הפגישות האלה אתכם ביוהנסבורג, או קנדה, או בדרום אמריקה או באוסטרליה או בכל המקומות היו מרכיב מאוד מהותי בעיצוב של תפיסת העולם היהודית שלי כאדם שהתבגר לתוך הפוליטיקה הישראלית והיהודית במשך עשרות שנים.

 כשבאתי מבנימינה לירושלים לפני למעלה מ-40 שנה היה לי רושם כפי הנראה קצת מוגזם שאני כבר מבין את הכל. אבל אז התחלתי ללמוד באוניברסיטה העברית ואחרי זה בחיים וגם בפוליטיקה. לאט לאט התחלתי להכיר את העם היהודי. להכיר את העם היהודי זה להכיר תופעה מופלאה, מיוחדת, שאין שום דבר דומה לה על פני כדור הארץ. אין שום עם כזה, אין שום היסטוריה כזאת, אין שום סולידאריות כזו, אין שום מחויבות כזו וערבות כזו שקיימת בתוך העם הזה בין אנשים שלא פעם הפער או המרחק בין אחד לשני, בין קבוצה לקבוצה הם עצומים ובכל זאת הם מתחברים זה לזה במהירות שהיא מעוררת התפעלות ותדהמה כי משהו עמוק בתוך העורקים הפנימיים ביותר שלהם שאי אפשר לראות אותו מבחוץ אבל אפשר להרגיש אותו מבפנים מתחבר בין האנשים האלה גם אם הם לא מסוגלים להחליף ביניהם דיבור כי אחד מדבר פורטוגזית והשני מדבר אנגלית ולפעמים הוא מדבר אנגלית אוסטרלית ולפעמים הוא מדבר אנגלית דרום אפריקאית ולפעמים הוא מדבר אנגלית בריטית ולפעמים אפילו הוא מדבר אנגלית אמריקאית שהן שפות שונות זאת מזאת אבל זה בכלל לא חשוב כי מאחורי השפה הזאת יש איזשהו זרם של אנרגיה יהודית ששואבת ממקורות עתיקים, מהיסטוריה ארוכה, מזיכרונות שלא נגמרים ומתפילות שלא נגמרות ובעיקר מגעגועים שלא הפסיקו אף פעם.

פעם נשאלתי מהו הדבר שאולי הכי מאפיין את האתוס היהודי, מהו הדבר הזה? זאת שאלה לא פשוטה ואני מניח שאפשר לתת לה גם תשובות רבות, אנשים שונים בוודאי משיבים לזה באופן שונה. אני חש בלב שלי, בלב היהודי שלי, אני מרגיש שהדבר, האתוס הכי חזק, הכי עמוק, הכי אופייני לעם היהודי לדורותיו האתוס הזה זה אתוס הגעגועים. כל חיינו, כל חיי עמנו, כל ההיסטוריה שלנו אנחנו מתגעגעים למשהו שעוד לא הגענו אליו. במידה מסוימת הקמת מדינת ישראל היא ההגשמה של חלק ניכר מהגעגועים הקולקטיביים ההיסטוריים של העם הזה שמלווים אותנו כל חיינו. אבל זה רק חלק. גם כשאנחנו חיים בארץ אנחנו ממשיכים להתגעגע, למה? כי אנחנו יודעים שכל ההיסטוריה האדירה של העם הזה, שהיא באמת חסרת תקדים, אין לה מקביל, לשום עם בעולם אין היסטוריה כזאת שכל ההיסטוריה הזאת היא רק פרק הפתיחה למה שעוד יבוא לעם הזה, ואנחנו כבר מתגעגעים לראות את זה, ואנחנו חסרי סבלנות, ואנחנו יודעים שזה יגיע. אבל משום שזה לא הגיע עדיין אנחנו מתגעגעים, אבל אנחנו יודעים דבר אחד ואת זה אני אומר לכולכם, זה יקרה כאן בארץ הזאת, כי הארץ הזאת זה המקום היחידי שהוא שלנו.אתם באים מארצות רבות ואני מכבד את הארצות שאתם באים מהן. החלק שאני מכיר יותר טוב הם מקומות נפלאים שיש בהם תרבות וסובלנות וחברה שמקבלת אתכם ואנשים שמכבדים אתכם ומערכות פוליטיות וציבוריות ששמחות מאוד שיש בתוכן גם קהילה יהודית, וכיף לחיות במקומות האלה לא אחת וזה הכל נכון, אבל יש מקום אחד בעולם, אחד בכל העולם שהוא של כולנו, ואתם נמצאים עכשיו במקום הזה, זו הארץ שלנו וזו העיר שלנו. הייתה ולעולם תישאר, ירושלים- בירת ישראל.

עד שנגשים את כל החלומות שלנו ועד שכל הגעגועים שלנו יסתיימו והם יבואו לידי ביטוי, עד אז אנחנו מתמודדים כמדינה התמודדות לא פשוטה. מישהו אמר שתפקיד של ראש ממשלת ישראל הוא תפקיד קשה מאוד. אני חושב שקצת הגזימו, הוא לא כל כך קשה אבל אני יכול להבטיח לכם משהו- הוא לא קל, הוא מאוד לא קל, כי זאת מדינה שבאמת מתמודדת עם מציאות שאין דומה לה בשום מקום אחר בעולם. אני עכשיו ישבתי ישיבה די ארוכה כדי לדון בקבוצת יהודים מסוימת שאנחנו עושים מאמץ להביא אותה ארצה. תחשבו על זה, איזו עוד מדינה בעולם במשך 60 שנה מהיום שהיא קמה הצליחה להגדיל את האוכלוסייה שלה ב-1000%? פי עשר ממה שהיא הייתה כשהיא קמה, זו רק מדינה אחת- מדינת ישראל. איזו עוד מדינה אחת בעולם קלטה כל כך הרבה אנשים מכל כך הרבה מקומות, מכל כך הרבה תרבויות, מכל כך הרבה שפות והצליחה איכשהו לטעת בתוכם איזושהי תחושה של שייכות קולקטיבית שאין שום כוח בעולם שיכול לשבור אותה? יש רק מדינה אחת בעולם כולו שהיא יכולה להתגאות בהישג הזה, וזה אנחנו, מדינת ישראל. מדינה שב-60 שנה לא חוגגת כל שנה איזה יום עצמאות היסטורי. זה נכון שבאופן טכני אנחנו חוגגים היום 60 שנה ואנחנו וודאי נראה לא מעט פעמים בשידורי הטלוויזיה, אתם תראו את זה גם כן יהיה וודאי תרגום גם לשפות שלכם, תראו את זה בכל הערוצים, את האירוע ההיסטורי מלפני 60 שנה, כשבן גוריון הכריז על יום העצמאות הראשון של מדינת ישראל, 14 במאי 1948, ה' באייר תש"ח. זה היה יום היסטורי, זה היה יום העצמאות הראשון של מדינת ישראל אבל מה מאפיין את המדינה הזאת שאין כמוהו בשום מקום בעולם? מדינת ישראל לא חוגגת עכשיו רק את מה שהיה לפני 60 שנה כי אנחנו כל שנה נלחמים מחדש על העצמאות שלנו כאילו לא הייתה. כל שנה כשאנחנו מגיעים ליום העצמאות אנחנו חוגגים את יום העצמאות הנוסף ששמרנו עליו, שהגנו עליו, שהצלחנו להתגבר על כל האיומים, על כל הסכנות שעמדו בדרך לא רק לפני 60 שנה, בשנה האחרונה, ואנחנו ניצחנו, והתפתחנו וגדלנו והתחזקנו כפי שלא היינו מעולם. כל שנה אנחנו חוגגים מחדש את מה שהשגנו באותה שנה. מדוע? אולי משום שמדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם שמאז שהיא קמה היא מאוימת בהשמדה וכל שנה היא צריכה להבטיח שאלה שמאיימים עליה לא יצליחו. יש הרבה מדינות שחיות במצוקה לאין ערוך יותר גדולה משלנו, יש הרבה מאוד מדינות בעולם שחיות בעוני שהוא ללא כל השוואה להישגים הכלכליים המדהימים שמאפיינים את מדינת ישראל בשנים האחרונות.

אנחנו מדינה מודרנית, מתוחכמת, מחדשת, עם עוצמה, עם טכנולוגיות, עם פרסי נובל, עם מדע, עם אקדמיה, עם מערכות חברתיות אומנותיות שעומדות בסטנדרטים הגבוהים ביותר של העולם המתקדם, אבל אנחנו המדינה היחידה בעולם שמעזים לומר לה כל פעם מחדש- "אנחנו נשמיד אותך". כל פעם האויב שלנו לובש זהות אחרת, השפה, האיום נשאר אותו איום, ההפחדה נשארת אותה הפחדה, רק השפה משתנה והנסיבות משתנות. מה שלא משתנה זה הכוח הפנימי שלנו לעמוד מול כל האיומים האלה ולהגיד לכל האויבים שלנו לא ביהירות, לא בשוויץ, הרי אנחנו הישראלים ידועים כאנשים מאוד צנועים, נכון? אבל בכל זאת בביטחון, אנחנו אומרים בביטחון ואני אומר את זה לכם, אני מבקש שתיקחו את זה איתכם ותגידו את זה לקהילות שלכם בכל מקום שאתם נמצאים בו, עם ישראל חזק, מדינת ישראל חזקה, אין שום אויב שיכול להשמיד אותנו. אנחנו לא ניתן, אנחנו לא נעמיד את עצמנו במצב שבו יהיה מישהו שיוכל באופן אפקטיבי לאיים עלינו בהשמדה כי אם יש משהו אחד שהשתנה מאז שקמה מדינת ישראל לפני 60 שנה ועד היום, זה לא שפה היהודים בטוחים בכל מצב, בכל תנאי שלא תהיה להם סכנה, גם פה יש סכנות כמו בכל מיני מקומות אחרים, אבל במקום הזה רבותיי העם היהודי יכול להילחם, וכשהוא צריך הוא נלחם וכשהוא נלחם הוא מנצח. לכן אנחנו חיים בביטחון מכוח האמונה שלנו, מכוח העוצמה הפנימית שלנו ומכוח הביטחון שאנחנו יודעים לייצר לעצמנו את הכלים שיבטיחו את קיומה של מדינת ישראל מבלי שמישהו בעולם יוכל לערער על קיומה או להביא חס וחלילה לביטול קיומה.

אני רוצה להודות לכם באופן אישי. אילו הייתי יכול, המנהלים שלכם לא מרשים לי, הם לא כל כך נחמדים אליי. אני רציתי להיכנס ולעבור אחד אחד ולהגיד לכם שלום באופן אישי אבל הם לא מוכנים, הם רוצים שאני אשב רק איתם. למה? כי אני רוצה לנצל את ההזדמנות להגיד לכם תודה. בלי פוזות ובלי העמדות פנים. הרי אני מכיר אתכם, אני יודע איזה חלק מסדר היום האישי, הפרטי, האינדיבידואלי של כל אחד מכם מהווה מדינת ישראל, לא כשאתם כאן, כשאתם שם. אני יודע כמה מה שקורה כאן משפיע על כל מה שקורה לכם שם. אני יודע כמה אתם דואגים, כמה אכפת לכם, כמה אתם חושבים, באיזה עומק של השתתפות רגשית אתם מעורבים במה שקורה במדינת ישראל. כמה אכפת לכם וכמה אתם רוצים לעזור. אז אני אומר לכם, אנחנו מאוד גאים. אנחנו גאים במדינת ישראל, אנחנו גאים בהישגים של מדינת ישראל, אנחנו גאים בכם. אנחנו גאים בקשר שלנו איתכם, אנחנו גאים באהבה שלכם למדינת ישראל, אנחנו גאים ביהודים הצעירים שגדלים אצלכם ושיום אחד יעברו לגור אצלנו כי כאן זה עתידם וגם אתם יודעים את זה. אנחנו גאים בעיקר בציונות שלנו- שאנו גדלים כאן בארץ, שנאבקים עליה, שמגנים עליה, שנלחמים עליה, שבונים אותה, שמפתחים אותה, שמקדמים אותה ושמבטיחים שמדינת ישראל עצמאית, ריבונית, יהודית וגאה תמשיך להתקיים לנצח נצחים.

שיהיה לכם חג שמח, שתהיו גאים שאתם יכולים להיות איתנו כאן בחג הזה כדי לחגוג יחד איתנו את ניצחונה של מדינת ישראל העצמאית ביום ההולדת ה-60 שלה. חג שמח.