צולם ע"י לע"מ

כבוד נשיא המדינה, מר שמעון פרס,
גברתי יושבת-ראש הכנסת, הגברת דליה איציק,
הוד מעלתך קאנצלר הרפובליקה הפדראלית של גרמניה הגב' אנגלה מרקל,
כבוד נשיאת בית המשפט העליון, הגברת דורית בייניש,
שרי הממשלה,
חברי הכנסת,
אורחים נכבדים וידידים יקרים,

מושב מיוחד זה של כנסת ישראל מכבד אותך, גברתי הקאנצלר, כמנהיגה אמיצה ודגולה של עמך, כאישיות מוסרית יוצאת-דופן, וכידידה עקבית ונאמנה של העם היהודי ושל מדינת ישראל. אין זו הפעם הראשונה שאנחנו זוכים לארח אותך במדינת ישראל ברגשי הערכה והוקרה.

ברוך בואך לארצנו ולעיר ירושלים, בירת הנצח של עמנו; העיר שעליה כתב המשורר היינריך היינה בפואמה "יהודה הלוי" את השורות היהודיות כל-כך:

"עוד בשחר ילדותו היא
כל אהבתו היתה
כל ליבו רעד לשמע
המילה 'ירושלים'..."

גברתי, קשרי הידידות ההדוקים בין גרמניה וישראל אינם יחסים רגילים בין שתי אומות. הם נושאים עמם את כובדו המעיק של הזיכרון ההיסטורי שעמינו מחויבים לו, אבל דווקא משום כך יש בהם עוצמה, רגישות ותוכן שאין דוגמתם בשום מקום אחר ובין שתי מדינות ריבוניות בזירה הבינלאומית.

"היחסים המיוחדים" הללו הם מופת להתעלות מעל משקעים קודרים ואפלים מבלי להתכחש להם, וליכולת האנושית להתגבר ולפרוש גשר יציב מעל לתהומות.
מדינת ישראל קמה לפני שישים שנה, בצילה של השואה שכילתה שליש מעמנו. שנים מעטות אחרי כינונה נזרע הזרע הראשון שממנו צמחה והסתעפה הידידות המחודשת בין עמינו כנגד כל הסיכויים. שני מנהיגים גדולים משני עברי התהום, דוד בן-גוריון וקונרד אדנאוור, הרהיבו עוז לעשות את הבלתי ייאמן, לשתול שתיל רך באדמת האפר השרוף שנדמה היה כי לעולם לא תוכל להצמיח דבר.
כאשר הובאה לראשונה סוגיית המגעים עם גרמניה המערבית לדיון בכנסת ישראל, זו שאת, גברתי, אורחת הכבוד שלה היום, נעו אמות סיפיה של הכנסת והיא סערה וגעשה – ובדין – כפי שלא סערה וגעשה מעולם לפני כן או אחרי כן. אבל הגרעין שנטמן אז, בשנת 1952, בקע, היכה שורש והעלה גבעול, ושינה את הנוף הצחיח והעקר, רווי המכאובים והיגון, שנותר בין עמינו.
המחויבות המשותפת לזכור ולהפיק לקח, ולהיאבק ללא פשרות בכל ניסיון הכחשה והשכחה, היא המסד שעליו הושתתו ונרקמו יחסינו.

גברתי הקאנצלר,
ביקורך החשוב במדינת ישראל מאפשר לנו לדון באופן ישיר, ובדרג הבכיר ביותר, במכלול הנושאים הדו-צדדיים החיוניים שבין מדינותינו ושבין מדינת ישראל לאיחוד האירופי, ובמיוחד בבעיית ההתגרענות האיראנית ובסוגיה הכאובה של חיילינו החטופים והנעדרים שבה משקיעים אנשיך מאמצים אנושיים ראויים להערכה.
ברצוני, גברתי, להעלות על נס את עמדתך האיתנה והנחרצת נגד קריאתו המחפירה של נשיא איראן למחיקתה של מדינת ישראל מן המפה ונגד טכסיסי הרמיה וההטעיה של טהרן בחתירתה לנשק גרעיני. מי כמוך מבין עד כמה נוגעות הכרזותיו האנטישמיות הבזויות של מכחיש-השואה העומד בראש השלטון באיראן בעצב רגיש מאד בתודעה של עמנו, ועד כמה חשובה לנו עמדתך התקיפה ועמדתה של גרמניה בעניין זה.
במיוחד נגעה לליבנו אמירתך מראשית השבוע שפגיעה בבטחונה של ישראל כמוה כפגיעה בבטחונה של גרמניה. העם היהודי אינו חסר-אונים כפי שהיה בעבר, ומדינת ישראל תדע להגן על עצמה מול כל איום ותוקפנות. עם זאת, הבעיה האיראנית חורגת מעניינה של מדינת ישראל ומהווה סכנה חמורה ליציבות המזרח-התיכון ולשלום העולם.             
אין לי ספק, שעמדתך ועמדת ממשלתך תרמו לחיזוק החזית הבינלאומית נגד יומרותיה שלוחות-הרסן של איראן. אבל נדרשים עדיין מאמצים רבים כדי שמדינות חשובות נוספות תיישרנה קו עם גרמניה ועם המדינות האחרות המתייצבות בראש המערכה כדי להניא את איראן ממגמותיה המסוכנות.      

גברתי הקאנצלר,
גולת הכותרת של ביקורך הינה כינונו של פורום ההתייעצויות הבין-ממשלתיות הגרמני-ישראלי, פורום שדוגמתו קיימה ממשלתך עד כה רק עם מספר מצומצם של מדינות אירופאיות. אנחנו מקבלים זאת בהערכה עמוקה ורואים בכך תשורה יקרה וחשובה מאד למדינת ישראל בת ה-60 ומנוף לחיזוק נוסף של קשרינו ויחסינו.

שנות השלטון הנאצי והשואה האפילו, אבל לא מחקו, דורות של חיים יהודיים תוססים ויצירה תרבותית יהודית אדירה על אדמת גרמניה. השתלבותם ותרומתם של בני עמנו בחיי הכלכלה, האקדמיה, המדע, המשפט, הרפואה, הספרות, השירה, המוסיקה, האמנות, וכל שאר ענפי התרבות והמשק בארצך, כמו בעולם כולו, חקוקות בפרקי ההיסטוריה.
תקוותי ואמונתי הן, כי באמצעות "היחסים המיוחדים" בין מדינותינו ובכינון "פורום ההתייעצויות" אנחנו מוסיפים ורושמים דפים חשובים ביותר בפרק החדש, שגם אם שורשיו לא יינתקו לעולם מפרקי האופל, הרי צמרתו כבר נוסקת שוב אל שמים בהירים. 

אנגלה מרקל, ידידה נאמנה ויקרה,

ברוכה את בביתנו. ברוכה את במדינת ישראל.