צולם ע"י לע"מ

כבוד נשיא המדינה, מר שמעון פרס
גבירתי יו"ר הכנסת, הגב' דליה איציק
כבוד נשיאת ביהמ"ש העליון, הגב' דורית בייניש
כבוד ראש העיר ירושלים, מר אורי לופוליאנסקי
רמטכ"ל צה"ל, רב אלוף גבי אשכנזי
מפכ"ל משטרת ישראל רב ניצב דודי כהן
כבוד הרבנים הראשיים, הרב הראשון לציון הרב שלמה עמאר והרב הראשי יונה מצגר
כבוד יו"ר הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית העולמית, מר זאב ביילסקי
כבוד יו"ר ארגון יד לבנים בירושלים, מר אלי דהן
כבוד זקן הסגל הדיפלומטי, מר הנרי אטונדי אסומבה
כבוד יו"ר ארגון נכי צה"ל בירושלים, מר יואב אלט
אלופי צה"ל
חברי כנסת
משפחות שכולות יקרות 

צפירת הדומיה נשמעה ברחבי הארץ, ושאון החיים במדינת ישראל פסק לרגע אחד, צלול ומזוקק, רגע של התייחדות עם זכרם של חללי מערכות ישראל, ושל הזדהות ואחווה עם משפחת השכול.

בבתי הקברות הצבאיים ובחלקות הצבאיות של בתי העלמין נאספים כעת רבים-רבים, אזרחיות ואזרחים טובים ונאמנים של מדינת ישראל, הילוכם כפוף וחרישי ובעיניהם תוגה.
כולם שם: דלים ואמידים, דרי שכונות עוני ופרברי יוקרה, שומרי דת ומסורת וחופשיים גלויי-ראש, עולים חדשים וותיקים, יוצאי מזרח ומערב, ובעלי השקפות שונות ומנוגדות.
ביום המיוחד הזה נמוגות כל המחיצות, ותחושת האחדות ושותפות-הגורל חזקה מבכל עת. יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל הוא יום עצוב, אך טהור מכל מחלוקת – וישראלי מאד; כל מי שמזהה עצמו עם המדינה ועם דגלה וערכיה, כל מי שביתו הוא ישראל, כל מי ששותף להוויית החיים בארץ – גם אם יימצא ברגע זה בקצווי תבל – יחוש בעומק נפשו את רוח-היום וידאב.
כי אין בישראל מי שמחיר המלחמה זר לו; אין בישראל מי שלא יפקוד היום בזיכרונו בן-משפחה, חבר או מכר מן הנופלים. אין בישראל מי שמנוכר לכובד האובדן.
לכל אחת מכן, משפחות יקרות, כתובת קבועה – שלה בלבד – בין טורי האבן.

תבניתה צנועה ואחידה, ללא הבדל דרגה אם טוראי אם רב-אלוף: מצבה רבועה קטנה חצובה מסלע, ועליה פרטי זיהוי.
רק אתם, בני המשפחות, חולקים בעולמו של יקירכם שאבד.
לנגד עיניכם ניבטים דמותו, מראה פניו, חיוכו – רסיסי תמונות נעות מזמנים אחרים של תינוק שהיה לילד, לנער, לגבר, לחייל.
צליל קולו מהדהד בזיכרונכם – ומגע ידיו, חיבוקו, נשיקתו, צרובים בנשמתכם.
המצבה הדוממת עטורה פרחים, לחה מדמעות, ולגעגועים אין קץ. 

משפחות יקרות,
לא דברי ניחומים אשמיע לכם, כי אין בהן מזור לצער.
אבל אביע את הוקרת האומה ואת הכרת-תודתה במידה שאין לה גבול לרוח הגבורה וההקרבה של יקיריכם בהיחלצם להגנת העם והמדינה.

צולם ע"י לע"מ

כל קיומנו הלאומי, וביטחונם ושלומם של אזרחי ישראל, תלויים ומותנים בנכונותנו לעמוד על נפשנו, להיאבק על עמדותינו הצודקות ועל האינטרסים החיוניים שלנו, להשיב מלחמה לתוקפינו ולסכל את מזימות אויבינו.
בניכם ובנותיכם חללי מערכות ישראל נתנו את חייהם למען מטרה שאין נעלה ממנה; ואנחנו, אזרחי המדינה שעל משמרתה נפלו, לנצח נישא בליבנו חוב של כבוד ותהילה להם, ורגש כן של ענווה ואהבה כלפיכם.
המשורר יצחק שלו כתב:

"בהר הרצל, בבית הקברות הצבאי –
מערת קברים עתיקה.
יהודי וביתו שם שוכנים ---
ראיתי אבנו חקוקה
בין אבני חיילים ---
כמו לעד באה היא
אשר אבן אחת למראשות ישראל בכל דור..."

אכן, מלחמתנו ארוכה, ושישים שנותיה של מדינת ישראל ומה שקדם להן מיוצגות כולן פה בין אבני השיש.
אבל השלום, ולא המלחמה, הוא תוחלתנו ומשאת-נפשנו.
את צו קדמונינו ומורשתנו "בקש שלום – ורדפהו" נקיים במעשינו המדיניים ובנכונותנו לפשרות חיוניות, כי הוא גם צו הנופלים וצו הכאב והיגון שבלב משפחת השכול.

אך צו נוסף לנופלים, ולנו הוא צו-החיים – על ביטחונה של מדינת ישראל נגן בכל עוז, ללא כל היסוס וויתור.

בין נפגעי המלחמות בנפש ובגוף רבים הם גם הנכים ופצועי צה"ל. נאחל להם החלמה ושיקום.
ולא נחסוך כל מאמץ אפשרי ואחראי להשיב את בנינו - חיילינו החטופים והנעדרים במהרה אל ביתם.

היום – דגלנו בחצי התורן, ובערוב היום – בבואנו בשערי יום העצמאות ה-60 – נדע להוקיר נכונה את מדינת ישראל שלנו כגודל המחיר, מחיר שאין ערוך לו, שנתבענו לשלם על תקומתה והגנתה.

תהיינה נשמותיהם של חללי מערכות ישראל צרורות בצרור חיינו לעד ויהי זכרם ברוך.