|
כבוד נשיא מדינת ישראל, מר שמעון פרס
גבירתי יו"ר הכנסת, הגב' דליה איציק
גבירתי נשיאת ביהמ"ש העליון, השופטת דורית בייניש
כבוד הרבנים הראשיים, כבוד הרב הראשי לישראל הרב יונה מצגר, כבוד הרב הראשי הראשון לציון הרב שלמה עמאר
כבוד שרי הממשלה
אדוני ראש האופוזיציה
כבוד יו"ר הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית העולמית, מר זאב ביילסקי
כבוד הרמטכ"ל, רב אלוף גבי אשכנזי
כבוד המפכ"ל, רב ניצב דודי כהן
זקן הסגל הדיפלומטי, מר הנרי אטונדי אסומבה
כבוד ראש עיריית ירושלים, מר אורי לופוליאנסקי
כבוד יו"ר ארגון נפגעי פעולות האיבה, מר זאב ראפ
גבירתי המנהלת הכללית של הביטוח הלאומי, הגב' אסתר דומיניסיני
משפחות שכולות
קהל נכבד
ביום הזיכרון הזה, שבו מתייחד עם ישראל בהוקרה ובהכרת-תודה שאין למעלה מהן עם זכר לוחמיו-גיבוריו שנפלו במערכות ישראל, אנחנו פוקדים בתוגה עמוקה גם את זכרם היקר של האזרחים הטובים והנאמנים, תמימי-הדרך, שנקטלו בידי אויבינו וביד המרצחים מארגוני הטרור.
בעוד שעות אחדות, עם ערב, ייתם יום הזיכרון ומדינת ישראל תחגוג שישים שנות עצמאות.
לו היו שכנינו נענים עוד בתש"ח לידנו שהושטה לשלום – מה רבים הקורבנות שהיו נחסכים מאיתנו ומאיתם!
מה גדולים הסבל והאובדן, ומה עצומים הכאב והצער שהיו נמנעים! כמה אדירים הם המשאבים שהושחתו בשמה של האשליה הנואלת שעודנה רווחת לדאבוננו בחלקים מסוימים במזרח התיכון להביא לקיצה של מדינת ישראל, תוך הזנחה פושעת של האפשרות הריאלית לשקם מחנות פליטים, למגר עוני וחולי, לבער בערות, לפתור מצוקות, להרחיב דעת, לבנות עתיד אנושי ולאומי טוב יותר לכל...
ישראל אופפת היום באהבה ובשותפות-גורל את המשפחות השכולות שאיבדו את יקיריהן.
זהו יום של עצב עצור ושקט, ללא שנאה, ללא התלהמות, ללא רהב. כי כאלה אנחנו, וזה יתרוננו: מורשת ישראל מקדשת את החיים ולא את המוות.
בשעת ההתייחדות הזאת עם אזרחינו חללי פעולות האיבה אינני יכול שלא לשוות לנגד עיני את מחזות הזוועה של פיגועי הטרור בירושלים שלהם הייתי עד.
אינני יכול שלא לחשוב עד כמה עמוקה התהום המוסרית הפעורה בין ערכינו לערכי אויבינו.
אנחנו איננו שוללים את זכותם של שום עם ומדינה לחיות בשלום. אנחנו נלחמים רק כדי להגן על עצמנו ולסכל תוקפנות נגדנו.
אנחנו עושים כל מאמץ אפשרי כדי לצמצם ולמקד את פגיעתנו בפעילי הטרור ולעולם איננו פוגעים במתכוון בחפים מפשע.
איננו יוצאים לרחובות לחלק ממתקים ולצהול בנפול אויב, אין לנו "ג'יהאדים" ו"שאהידים", ואין בנו אימהות השולחות בששון את בניהן לחגור חגורת נפץ ולהתפוצץ באוטובוס עמוס נוסעים, בקניון הומה אדם או בין משפחות סועדות לתומן...
על כן כה צודקת עמדתה של ישראל, שזכתה להכרה בינלאומית רחבה, למנוע מתן לגיטימציה לארגון האחראי לרצח אזרחים תמימים בכוונה תחילה, ולהתנות הידברות עמו בהסתלקות מוחלטת ומוכחת מטרור, בהכרה בקיומה של ישראל כמדינה יהודית, ובמחויבות הלכה למעשה להסכמים חתומים.
אין דבר שאנחנו חפצים בו יותר מאשר לסיים את הסכסוך עם שכנינו, ואין שום דבר שכל הצדדים ייצאו נשכרים ממנו יותר מאשר סיומו של הסכסוך.
אין מדובר בשום פנים ואופן בסכסוך חשוך-פתרון, חרף כל הקשיים והמשקעים.
העקרונות ליישובו, אני אומר באחריות, אינם רחוקים מרחק רב מדי מהישג-יד.
יש בקרב שכנינו מנהיגים המבינים זאת, ואתם יש שיח ושיג רציני. אבל ציר האיבה, הטרור וחרחור המלחמות באזורנו, שקודקודו ידוע, עושה הכל כדי ללבות את השנאה ולהזין את האלימות.
על כן השגת השלום מותנית בחבירה של כל חפצי השלום והיציבות באזור, בגיבוי איתן של הקהיליה הבינלאומית, נגד הברית הבלתי-קדושה המקיימת את ציר הטרור.
לחימה רצופה, תביעה בלתי מתפשרת ועמידה נחושה נגד ארגוני הטרור אינן רק מדיניות המתחייבת משאיפתה של ישראל לשלום, אלא אף צו מוסרי הזועק מדמם השפוך של האזרחים שנרצחו בזדון, ומיגון השכול של משפחות כה רבות בישראל שאיבדו את היקר להן מכל.
ביום הזיכרון הזה, בהעלותנו על נס את גבורת לוחמינו שנפלו בשדות הקרב, נעלה על לוח ליבנו את אזרחינו חללי הטרור ופעולות האיבה.
נזכור, כי יד המרצחים כוונה אל כולנו, אל כל יהודי ואזרח ישראל ללא אבחנה בין איש ואשה, ובין עולל, ילד או קשיש בא בימים.
רק יד הגורל זימנה למחבל הרוצח, למטען-הנפץ, לכדור או לטיל את קורבנם האקראי.
זה יכול היה להיות כל אחד מאיתנו.
על כן נחבק אתכם, בני המשפחות השכולות, ביד מאמצת ומחזקת. ונתפלל כי האל "הרופא לשבורי-לב ומחבש לעצבותם" ייתן מזור לשברכם ולא תוסיפו לדאבה עוד, וחרב הטרור והאיבה תיכרת לעד.
יהי זכר הנרצחים ברוך וצרור בצרור חיי מדינת ישראל.
|