נעים לי מאוד להיות אתכם ואני מבקש להודות לכם. ראשית, אני מבקש להודות לחברי הקונגרס הנמצאים כאן, למנהיגי איפא"ק, לך, דוד, הווארד פרידמן, לי רוזנברג והווארד קור, לכל צירי איפא"ק ומאות הסטודנטים הנמצאים באולם, כל ידידי ישראל. אני מבקש להודות לכולכם על תמיכתכם הבלתי מעורערת בישראל ועל חיזוק הידידות הגדולה בין ישראל לבין ארה"ב.

כפי שציינת, נפגשתי עם הנשיא אובמה. אני מכבד אותו ואני מצפה לראותו בוושינגטון בעוד כשבועיים. בכוונתנו להמשיך בחתירתנו המשותפת לביטחון, שגשוג ושלום.

ידידיי, משהו משמעותי קורה היום במזרח התיכון ואני יכול לומר שלראשונה בחיי, ואני מאמין שלראשונה מזה מאה שנה, ערבים ויהודים מזהים סכנה משותפת. זה לא תמיד היה כך. בשנות ה-30 וה-40, רבים בעולם הערבי תמכו במדינה אחרת מתוך אמונה שמשם תבוא ישועתם. בשנות ה-60, ה-70 וה-80, הם תמכו במדינה אחרת שהייתה בסכסוך עם המדינה היהודית. אך זה כבר לא המצב.

אתגר גדול מתהווה, אך אתגר זה גם טומן בחובו הזדמנויות גדולות. הסכנה המשותפת מהדהדת בפיהם של מנהיגים ערבים בכל רחבי המזרח התיכון. היא מהדהדת בפיה של ישראל שוב ושוב, בפיהם של אירופאים ושל ממשלות אחראיות רבות ברחבי העולם. לו היה עליי לתמצת אותה במשפט אחד, הרי זה כך: אסור לאפשר לאיראן לפתח נשק גרעיני. לו היה עליי לתמצת את ההזדמנות במלה אחת, הייתה המלה הזו "שיתוף פעולה" – שיתוף פעולה בין ישראל והעולם הערבי ושיתוף פעולה בין ישראל והפלסטינים.

בשבוע הבא אבקר במצרים ואפגש עם הנשיא מובארק, ובכוונתי לדון איתו בשתי הסוגיות. אנו חותרים להרחיב את יחסינו עם העולם הערבי. אנו חותרים לנורמליזציה בקשרים הכלכליים והדיפלומטיים. אנו רוצים שלום עם העולם הערבי, אך אנו גם רוצים שלום עם הפלסטינים. השלום הזה חומק מאיתנו מזה למעלה מ-13 שנה. שישה ראשי ממשלה ישראלים רצופים ושני נשיאים אמריקנים לא הצליחו להשיג הסדר שלום סופי. אני מאמין כי זה אפשרי להשיג זאת, אך אני חושב כי הדבר מחייב גישה רעננה, והגישה הרעננה שאני מציע היא מסלול משולש לקראת שלום בין ישראל לפלסטינים – מסלול מדיני, מסלול ביטחוני ומסלול כלכלי.

המסלול המדיני פירושו שאנו מוכנים לחדש את המו"מ לשלום ללא כל דיחוי וללא כל תנאים מוקדמים – כמה שיותר מהר, כן ייטב. המסלול הביטחוני פירושו שברצוננו להמשיך את שיתוף הפעולה עם תכניתו של הגנרל דייטון, בשיתוף עם הירדנים ועם הרשות הפלסטינית, במטרה לחזק את המערך הביטחוני של הפלסטינים. זהו דבר שאנו מאמינים בו ודבר שאני מאמין שנוכל לקדם במאמץ משותף. המסלול הכלכלי פירושו שאנו מוכנים לפעול יחד על מנת להסיר כמה שיותר מכשולים בדרך לקידום הכלכלה הפלסטינית. אנו רוצים לעבוד עם הרשות הפלסטינית על מסלול זה, לא כתחליף למו"מ מדיני, אלא כמנוף למו"מ כזה. אני רוצה לראות צעירים פלסטינים שיודעים שיש להם עתיד. אינני רוצה שהם ישמשו בני ערובה לפולחן של מוות, ייאוש ושנאה. אני רוצה שתהיה להם תעסוקה. אני רוצה שתהיינה להם אפשרויות קריירה. אני רוצה שהם ידעו שהם יכולים לפרנס את משפחתם. פירוש הדבר הוא שנוכל להעניק להם עתיד של תקווה, עתיד שמשמעותו שגשוג לכל. הנתיב הזה הוכח כמוצלח בקידום שלום מדיני בחלקים רבים בעולם.

אני מאמין כי מסלול משולש זה לקראת שלום הוא הנתיב הריאלי לשלום, ואני מאמין שבשיתוף עם הנשיא אובמה והנשיא עבאס נוכל לקרוא תיגר על הספקנים. נוכל להפתיע את העולם. אולם ישנם שני תנאים שאני חושב שיש לומר אותם בנקודה זו. ראשית כל, השלום לא יבוא ללא ביטחון. אם נפקיר את הביטחון, לא יהיה לנו לא ביטחון ולא שלום. על כן אני מבקש להיות ברור מאוד – לעולם לא נתפשר על ביטחון ישראל. שנית, כדי שניתן יהיה להשיג הסדר שלום סופי, על הפלסטינים להכיר בישראל כמדינה היהודית. עליהם להכיר בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.

לפני מספר שעות נשאתי נאום בכנסת לציון יום הולדתו של תיאודור הרצל, אביה המייסד של הציונות. הרצל חולל מהפכה בהיסטוריה של העם היהודי, עם שהיה מפוזר וחסר ישע בקרב האומות. הוא חולל מהפכה בהיסטוריה היהודית כשפרסם חוברת דקה בשם "המדינה היהודית". זו הייתה ישועתנו וזהו יסודנו – יסוד עתידנו ויסוד השלום.

לילה טוב מירושלים. יברך האל את אמריקה, יברך האל את ישראל. תודה רבה לכולכם.