גולדה מבוביץ (מאיר) נולדה ב- י' באייר תרנ"ח (3 במאי 1898) בקייב בירת אוקראינה. בהיותה בת 8 היגרה משפחתה לארה"ב, והיא גדלה בעיר מילווקי שבוויסקונסין, שם הצטיינה בלימודיה בתיכון ובסמינר למורים. בצעירותה הצטרפה גולדה מאיר לצעירי תנועת פועלי ציון. בסוף 1917 נישאה למוריס מאירסון והם עלו ארצה ב- 1921 והצטרפו לקבוצת מרחביה. גולדה השתלבה בקיבוץ אך לא כן בן זוגה. מקץ שנתים עבר הזוג לתל אביב ומאוחר יותר לירושלים. באותן שנים נולדו בנה מנחם ובתה שרה.

גולדה מאירסון, לימים מאיר, היתה מזכירת מועצת הפועלים וחברה במזכירות הוועד הפועל של ההסתדרות. לאחר הקמת מפלגת פועלי ארץ ישראל (מפא"י) ב- 1930, נמנתה עם הפעילות המרכזיות במפלגה. בתחילת שנות ה- 40 נפרדו גולדה ומוריס, והילדים נשארו בחסותה של האם. בסוף 1940, לאחר מותו של דב הוז, התייצבה בראש הפעולה המדינית של ההסתדרות, והיתה בין האקטיביסטים בעלי הקו התקיף בעמדתה בעניין המאבק נגד הבריטים. לאחר מלחמת העולם השנייה התרכזה בעבודה בארץ ובחו"ל למען הקמת מדינה יהודית לאלתר. בתקופת מלחמת העצמאות מילאה כמה שליחויות חשאיות ואף נפגשה עם עבדאללה, שליט ירדן. בסוף מאי 1948 נתמנתה לצירת ישראל במוסקבה. לאחר הבחירות לכנסת הראשונה ב- 1949 הוזמנה על ידי ראש הממשלה, דוד בן-גוריון, להיות שרת העבודה. ב- 1956 מונתה לשרת החוץ ושירתה בתפקיד זה כמעט 10 שנים.

בראשית 1965 חל קרע בין בן-גוריון לראש הממשלה לוי אשכול. גולדה מאיר התייצבה לימינו של אשכול. לאחר הבחירות לכנסת, אשר בהם זכה המערך להצלחה רבה, פרשה גולדה מאיר מן הממשלה, אך נקראה לשרת בתפקיד מזכירת המפלגה. היא כיהנה שנתיים בתפקיד זה ופעלה למען איחוד המערך עם רפ"י. שמונה חודשים כיהנה גולדה מאיר כמזכירת מפלגת העבודה, שהיתה פרי איחודן של תנועת מפאי"י, אחדות העבודה ורפ"י. ב-1 באוגוסט 1968 פרשה. בפברואר 1969 נפטר ראש הממשלה, לוי אשכול, וב- כ"ז באדר תשכ"ט (17 במארס 1969) נבחרה גולדה מאיר לתפקיד ראש הממשלה כמעומדת היחידה שהיתה מקובלת במפלגת העבודה ובמפלגות שהשתתפו בממשלה.

חמש שנים שימשה גולדה מאיר בתפקיד ראש הממשלה. בהנהגתה הכריזה ישראל על נכונותה לקבל את יוזמת רוג'רס לשלום, שהיתה כרוכה בהחזרת שטחים. הצהרה זו גרמה לפירוק ממשלת הליכוד הלאומי ולפרישת תנועת הליכוד מהקואליציה באוגוסט 1970. מלחמת ההתשה שבה פתח נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר, בקיץ 1969, הסתיימה בהפסקת אש באוגוסט 1970. לאחריה שרר שקט בחזית המצרית עד פרוץ מלחמת יום הכיפורים ב- 6.10.1973.

לאחר הבחירות לכנסת השמינית, בסוף 1973, נבחרה גולדה מאיר שוב לכהן כראש ממשלה. אולם בעקבות תנועות המחאה, התגובות השליליות לדו"ח ועדת אגרנט ומצבה הבריאותי החליטה להתפטר מראשות הממשלה באפריל 1974, והיא בת 76. היא פרשה מפעילות פוליטית והחלה לכתוב את זכרונותיה. כשהגיע נשיא מצרים, אנואר סדאת, לביקורו ההיסטורי בכנסת, בנובמבר 1977, היתה גולדה בין מקבלי פניו. גולדה מאיר נפטרה ב- ח' בכסלו תשל"ט (8 בדצמבר 1978). ספריה: "בית אבי" (1972), "חיי" (1975).