יצחק רבין נולד בירושלים ב – א' באדר תרפ"ב (1 במרס 1922) להוריו, רוזה לבית כהן ונחמיה רבין , חלוצי העליה השלישית. שנה לאחר לידתו עברה משפחתו לתל-אביב. הוריו עבדו בחברת חשמל ובסולל בונה והיו לפעילי ציבור. אמו נודעה כלוחמת למען נשים וכסוציאליסטית מוצהרת וכונתה "רוזה האדומה" בהיותו בן 15 מתה אימו. לאחר שסיים את לימודיו בבית החינוך לילדי עובדים בת"א, עבר יצחק רבין לקיבוץ גבעת השלושה ולמד בו שנתיים. את שתי שנות הלימודים האחרונות עשה בבית הספר הנודע "כדורי", שהיה פנימיה לבנים בלבד בכיתות י"א – י"ב וסיים ראשון במחזורו. עם סיום לימודיו הצטרף לפלמ"ח, מייד עם ייסודו. רבין לא השתחרר כמקובל, לאחר שרות של שנתיים, אלא שירת בפלמ"ח עד לפרוקו ב –1948. הוא היה קצין המבצעים של הפלמ"ח, מפקד חטיבת "הראל" וראש המטה של חזית הדרום במלחמת העצמאות. לקראת תום המלחמה היה שותף לדיונים על הסכם שביתת הנשק עם מצרים שהתנהלו ברודוס בחסות האו"ם. בעיצומה של המלחמה נישא יצחק רבין ללאה שלוסברג ולזוג נולדו שני ילדים: דליה ויובל.

בתום המלחמה נשאר יצחק רבין בצבא ומילא תפקידים שונים. במחצית שנות ה – 50 היה לאלוף הצעיר ביותר בצה"ל, בהיותו בן 32. רבין ביסס את דוקטרינת האימונים של צה"ל וטבע את סיסמת הפיקוד "אחרי". פיתח את שיטת הלחימה המבוססת על תנועה והפתעה, שיושמה בהצלחה במלחמת ששת הימים. ב – 1959 מונה לראש אג"ם ומילא תפקיד זה עד 1963. מ 1961 היה גם סגן הרמטכ"ל ובתחילת 1964 מונה לרמטכ"ל . בסוף 1967, לאחר 26 שנות שירות פרש רבין מהצבא ומונה לתפקיד שגריר ישראל בארה"ב. בתפקיד זה אישש את שיתוף הפעולה האסטרטגי עם ארה"ב. ב – 1973, לפני פרוץ מלחמת יום כיפור, שב רבין לארץ והצטרף כחבר פעיל למפלגת העבודה. הוא נבחר לכנסת בבחירות של דצמבר 1973 ומונה לשר העבודה בממשלתה של גולדה מאיר ב – 1974. ממשלה זו התפטרה זמן קצר לאחר מכן, וב – י"ג בסיון תשל"ד (3 ביוני 1974) נבחר יצחק רבין לראש ממשלת ישראל.

כראש ממשלה הוביל רבין כמה החלטות אמיצות, כמו השגת הסכם הביניים עם מצרים בסיני ב – 1975 וחילוץ בני הערובה הישראלים מאנטבה בקיץ 1976. כוחה של הממשלה התערער בשל כמה פרשיות כלכליות ובשלהי 1976 התפתח משבר ממשלתי עם הדתיים, לאחר שמטוסי קרב חדשים הגיעו ארצה בשבת. יצחק רבין התפטר ונקבע מועד לבחירות 1977. לקראת הבחירות פורסמה ידיעה כי לרעייתו של ראש הממשלה, לאה רבין, חשבון דולרים בארה"ב, דבר שהיה אסור אז לפי החוק הישראלי. רבין לקח על עצמו אחריות לכך והסיר את מועמדותו לראשות הממשלה כראש מפלגתו מפלגת העבודה בחרה בשמעון פרס כמעומדה לראשות הממשלה. בבחירות ניצח, לראשונה בתולדות המדינה, הליכוד ובראשו מנחם בגין.

מפלגת העבודה עברה לאופוזיציה ויצחק רבין היה חבר כנסת מטעמה. בשנים 1984 - 1990 כיהן רבין כשר הביטחון בשתי ממשלות אחדות לאומיות. בשלהי 1987 פרצה התקוממות בשטחים, האינתיפדה, ורבין כשר ביטחון התמודד עם שנותיה הראשונות. ב – 1990 נפלה ממשלת האחדות הלאומית בהצבעת אי-אמון, והליכוד, בראשות יצחק שמיר, הרכיב ממשלה חדשה. רבין חזר להיות חבר כנסת.

בפברואר 1992 נבחר יצחק רבין לעמוד בראש מפלגתו בבחירות הקרובות לכנסת. ב – י"ב בתמוז תשנ"ב (13 ביולי 1992), בהיותו בן 70, היה יצחק רבין לראש הממשלה בשנית. כמו כן החזיק בתיק הביטחון. שני ארועים בלטו בכהונתו השנייה של רבין כראש ממשלה: הסכמי אוסלו עם הפלסטינים וחוזה השלום עם ירדן. רבין עבד יד ביד עם שמעון פרס, שר החוץ בממשלתו, וניווט מגעים על "הצהרת העקרונות על הסדרי הביניים של ממשל עצמי" – ההסכם בין ישראל לאש"פ שנחתם ב – 13 בספטמבר 1993. בשלהי 1993 הוענק לשושביני ההסכם בין ישראל לאש"פ, יצחק רבין, שמעון פרס ויאסר ערפאת, פרס נובל לשלום. הסכם זה הוביל לאוטונומיה פלסטינית במספר אזורים ולכינונה של הרשות הפלסטינית. ב 26 באוקטובר 1994 נחתם הסכם השלום עם ממלכת ירדן. תהליך השלום עודד קשרים עם מדינות ערביות נוספות בצפון אפריקה ובמפרץ הפרסי. המחלוקת בישראל באשר להסכמים עם אש"פ היתה עזה, כמו כן פיגועים רבים מצד אירגוני הטרור הפלסטינים התסיסו אף הם את האווירה. ב י"ב בחשוון תשנ"ו (4 בנובמבר 1995), בעת סיום עצרת הזדהות עם תהליך השלום, נרצח יצחק רבין בידי יגאל עמיר, צעיר יהודי. בגיל 73 הובא יצחק רבין למנוחות לפני אומה המומה וכואבת, בחלקת גדולי האומה בהר הרצל בירושלים, מלווה במנהיגים מכל העולם. ספריו: "בית אבי" (1974), "פנקס שירות" (1979), "המלחמה בלבנון" (1983), "יצחק רבין משוחח עם מנהיגים וראשי מדינות" (1984).

מרכז יצחק רבין