בספטמבר 2008, לאחר עבודת מטה ממושכת, אישרה הממשלה את החלטה מס' 4085 העוסקת ב"היבטי תכנון, מדידה ובקרה בהצעות החלטה המובאות לדיון בממשלה". ההחלטה מביאה לשינוי משמעותי בתבנית ההגשה הקיימת של הצעות ההחלטה, והיא נועדה לשדרג את תהליך הכנתן של ההצעות ותהליך המעקב והבקרה אחר ביצוען והצלחתן.

במסגרת המהלך, יסווגו לראשונה החלטות הממשלה, ייקבעו להן מדדי התארגנות ברורים ולחלקן יוגדרו מראש התפוקות והתוצאות המצופות. מערכת "ממשלה מבצעת" הממוחשבת תלווה את המעקב והבקרה אחר העמידה במדדים לאחר קבלתן, באופן אשר יאפשר בעתיד הכנתו של דו"ח ביצועים ממשלתי. 
 
תפיסת העבודה ועולם המושגים העומד מאחורי החלטת הממשלה מעוגן ב"מדריך התכנון הממשלתי". כחלק מתהליך ההערכות ליישום ההחלטה, נבנתה גם ערכת הדרכה אישית לכתיבת החלטות ממשלה ולקביעת מדדי התארגנות, תפוקה ותוצאה בארגונים ציבוריים. בשני הכלים נעשה שימוש בידע שנצבר בארגון המדינות לשיתוף פעולה כלכלי ולפיתוח (OECD).


 
עולם המושגים של מדידת תוצאות בממשלה (מתוך: מדריך התכנון הממשלתי)
 
שינוי תהליך העבודה בממשלה לווה במספר תהליכים מקבילים, ביניהם הדרישה למדדים במסגרת תוכניות העבודה השנתיות שמציגים משרד הממשלה לציבור, הקמת מאגר חברות ייעוץ אשר יסייעו למשרדים לתקופה מוגבלת בהטמעת תרבות ותהליכי עבודה של תכנון, מדידה ובקרה, והמהלך להעצמה ולהקמה של אגפי מדיניות במשרדי הממשלה השונים. בנוסף, גובשה תורת תכנון ממשלתית בצוות בין-משרדי, ובהתאם לה נקבעו המושגים השונים בהם ייעשה שימוש בהחלטות.

במסגרת עבודת המטה המקדימה שנערכה במשרד ראש הממשלה, נבחנו עבודות ומהלכים שנעשו בכיוון מדידת תפוקות ותוצאות בממשלות בעולם. הידע הנצבר מלמד שאין מודל "נכון", ואופן המדידה משתנה בממשלות בעולם משתנה על פי ההקשר התרבותי והפוליטי. תובנות נוספות הן שלמדידה נדרשת מסגרת כלל-ממשלתית של תכנון ודיווח; שהמדדים צריכים להיות חלק מתהליך התקצוב; אך שחיבור מוגזם להקצאת המשאבים אינו נכון; שקיים קושי להתמודד עם הסיבות לאי-עמידה במדדים; ושההערכה והבקרה צריכים להתבצע ישירות על ידי משרדי הביצוע, כשהם נתמכים במומחים חיצוניים.

העבודות שנבחנו, כמו גם הניסיון שנצבר ברשות הארצית למדידה והערכה במשרד החינוך, הצביעו על מספר יתרונות וחסרונות שיש להתמודד איתם. מצד אחד, מדידה יוצרת בסיס עובדתי רחב ומוסמך של "מה עשינו"; היא מגדילה את המיקוד בהשגת תוצאות בממשלה; היא יוצרת בסיס להערכה ולימוד לצורך שינוי והתאמה; היא מאפשרת להבין מה עובד ואילו תוכניות יש לסגור; והיא מגדירה "קו סיום" ריאלי לגביו אפשר להתחייב. מן הצד השני, מדידה מחייבת ידע מקצועי ויציבות (תקציבית ושלטונית); היא עלולה לגרום להתמקדות יתר במדד ולא ביעד; היא עלולה להיתפס ככלי לפיקוח ולא לשינוי ולמידה; והיא עלולה לייצר תמריץ למניפולציות בהצגת הנתונים.